הטיול הגדול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הטיול הגדול (מצרפתית: Grand Tour) היה טיול מסורתי שערכו גברים צעירים מהמעמד הגבוה באירופה ברחבי היבשת. המנהג היה נפוץ החל מתחילת המאה ה-17 ועד לשנות ה-40 של המאה ה-19, שאז החלה להופיע תחבורה מסילתית אפקטיבית באירופה. הטיול שימש למטרות חינוכיות, והיווה מעיין טקס מעבר. המנהג היה מזוהה במיוחד עם האצולה הבריטית ובעלי האדמות העשירים, אולם היה נפוץ גם במדינות צפון אירופה הפרוטסטנטיות ביבשת, והחל במחצית השנייה של המאה ה-18 גם בדרום אמריקה ובצפונה.
המטרה העיקרית של הטיול היה בחשיפה של הצעיר למורשת התרבותית של העולם הקלאסי ושל הרנסאנס. הטיול איפשר חשיפה ליצירות ייחודיות של אמנות, ארכיטקטורה, ומוזיקה, שבימים ההם הייתה הרבה פחות נגישה בלא הגעה פיזית למקום. הטיול היה נמשך בדרך כלל כמספר חודשים עד למספר שנים. את הטיול היו עורכים בליווי של מורה או מדריך בעל ידע, אשר היה מכונה "קיקרון" (על שם החכם הרומי קיקרו).