היפרנתרמיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
היפרנתרמיה היא מצב פיזיולוגי בו יש ריכוז גבוה מדי של נתרן בדם.[2] תסמינים מוקדמים עשויים לכלול תחושת צמא חזקה, חולשה, בחילה ואובדן תיאבון. תסמינים חמורים כוללים בלבול, התכווצויות שריר ואיבוד הכרה, ועלול להיגרם גם דימום מוחי ותת עכבישי. ערכים תקינים של ריכוז נתרן בסרום הדם הם בין 135–145 מילימול לליטר (mmol/L) והיפרנתרמיה מוגדרת בדרך כלל כרמת נתרן הגבוהה מ-145mmol/L. תסמינים חמורים מופיעים בדרך כלל בערכים שמעל 158–160mmol/L.[3] בעוד התמותה של מבוגרים עם היפרנתרמיה ממושכת היא 60% ועם היפרנתרמיה חריפה 75%, תמותת ילדים עם היפונתרמיה היא 10% ו-20% בהתאמה, כאשר שני שלישים מהילדים ששרדו היפונתרמיה חריפה סובלים מסיבוכים עצביים.[1]
נתרן | |
תחום | רפואת בית חולים |
---|---|
שכיחות | בבית חולים ~0.3–1%[1] |
גורם | התייבשות (השכיח ביותר) |
תסמינים | תחושת צמא, חולשה, בחילה, איבוד תאבון, התכווצויות שרירים |
אבחון | רמת נתרן בסרום מעל 145mmol/L |
סיבוכים | דליריום, דימום במוח או סביבו, דום לב |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | article/241094 |
DiseasesDB | 6266 |
MeSH | D006955 |
סיווגים | |
ICD-10 | E87.0 |
ICD-11 | 5C71 |
היפרנתרמיה מסווגת בדרך כלל לפי רמת הנוזלים של האדם: עם נפח נמוך (היפוולמי), נפח נורמלי (אאוולמי) ונפח גבוה (היפרוולמי). היפרנתרמיה בנפח נמוך יכולה להיגרם מהזעה, כוויות, הקאות, שלשולים, תרופות משתנות או פגיעה בכליות. היפרנתרמיה בנפח תקין יכולה לנבוע מחום, חסר שתייה קיצוני, נשימת יתר ממושכת, תפלת השתן, השפעה של ליתיום ועוד. היפרנתרמיה בנפח גבוה יכולה לנבוע מהיפראלדוסטרוניזם, מתן מוגזם של תמיסת מלח לוריד או בהזנת צנרת.[3] רמות חלבון נמוכות בדם בחולים קשים,[4] ושימוש שגוי במבחנות,[5] עלולים לגרום למדידת נתרן גבוהה כוזבת. בדרך כלל ניתן לקבוע את הסיבה להיפרנתרמיה באמצעות התשאול הרפואי, ובדיקת השתן יכולה לעזור אם הסיבה עדיין אינה ברורה.[3] המנגנון הבסיסי קשור בדרך כלל בחסר מים חופשיים בגוף.[6]