הליך הדחה בארצות הברית
הדחת נושא משרה ציבורית בארה"ב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הליך הדחה בארצות הברית[1] הוא הליך המאפשר לקונגרס של ארצות הברית להדיח פקידים בממשל הפדרלי ובכללם את נשיא ארצות הברית בעקבות פשעים או התנהגות פסולה שביצעו לכאורה (לרוב במהלך כהונתם). ההליך ידוע בתור אימפיצ'מנט (באנגלית: Impeachment), למרות שזה שמו של החלק הראשון של ההליך בלבד.
ההליך מקביל להליך הפלילי בארצות הברית ומורכב משני שלבים:
השלב הראשון, שהוא ההחלטה על "אימפיצ'מנט", מתנהל בבית הנבחרים, והוא מקביל לשלב של ההחלטה על הגשת האשמות (indictment) שבהליך הפלילי נעשה על ידי חבר מושבעים גדול. אם בית הנבחרים מקבל החלטה על אימפיצ'מנט, ההאשמות עולות למשפט בפני סנאט. בשלב זה הסנאט מתפקד במקביל לחבר מושבעים. על מנת להרשיע, נדרש רוב של שני שלישים מחברי הסנאט הנוכחים. על פי כללי הסנאט, גזר דין הדחה מתפקיד הוא אוטומטי במקרה של הרשעה. לאחר ההרשעה יכול הסנאט להצביע על עונש פסילה מכהונה במשרות ציבוריות בעתיד, ולשם כך דרוש רוב רגיל בהצבעה נפרדת.[2]
מנגנון ההדחה הוקם בהתאם להמלצתו של בנג'מין פרנקלין, שבדיוני ועידת החוקה ציין כי היסטורית, הדחת מנהיג "מתועב" הושגה באמצעות התנקשות, ולכן המליץ להקים מנגנון חוקתי להדחה. הליך ההדחה בקונגרס והתפקיד של כל אחד מבתי המחוקקים מפורט בפרק הראשון לחוקת ארצות הברית. העילות שבגינן ניתן להדיח מפורטות בפרק השני של החוקה, בו נקבע כי "הנשיא, סגן הנשיא, וכל נושאי המשרות האזרחיות של ארצות הברית, יודחו מכהונתם אם יורשעו בבגידה, שוחד או פשעים ועוונות חמורים אחרים".
הליכי הדחה התנהלו נגד מספר נשיאים של ארצות הברית, אך רק שלושה מהם, אנדרו ג'ונסון, ביל קלינטון ודונלד טראמפ, הועמדו לדין על ידי בית הנבחרים, ושלושתם זוכו מאוחר יותר על ידי הסנאט. נגד ריצ'רד ניקסון נוהל בעקבות פרשת ווטרגייט הליך הדחה, שהופסק לאחר שהביא להתפטרותו של ניקסון. מאז הקונגרס הראשון החל בית הנבחרים ביותר מ-60 הליכי הדחה.[3] רק ב-21 מהמקרים האשים בית הנבחרים את בעל התפקיד ורק ב-8 מקרים (כולם שופטים פדרליים) הרשיע הסנאט את הנאשם.[4]
הליך הדחה יכול להתנהל גם ברמת המדינות. בתי המחוקקים בכל מדינה רשאים להדיח נושאי משרות ציבוריות ובכללם מושלים, בהתאם לחוקת המדינה.