המפרץ הפרסי
לשון של מפרץ עומאן המשתרעת בין חצי האי ערב ואיראן / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
המפרץ הפרסי (בפרסית: خلیج فارس, ח'ליג' פארס; בערבית: الخليج العربي, אל-ח'ליג' אל-ערבי - המפרץ הערבי) הוא לשון של מפרץ עומאן המשתרעת בין חצי האי ערב לאיראן.
 | |
| צילום לוויין של המפרץ הפרסי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | בין חצי האי ערב לבין איראן |
| סוג | מפרץ, ים בין-יבשתי |
| ים של | מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי |
| מידות | |
| שטח | 251,000 קמ"ר |
| אורך מרבי | 989 ק"מ |
| אורך | 989 קילומטר |
| עומק מרבי | 90 מטר |
| עומק ממוצע | 50 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
שט אל-ערב, Jarahi River, Mand River (Iran), Helleh River, Zohreh River, Bahmanshir, Mehran River  |
| מדינות באגן הניקוז |
איראן איראן עיראק  עיראק כווית  כווית ערב הסעודית  ערב הסעודית קטר (מדינה)  קטר בחריין  בחריין איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות עומאן  עומאן (מובלעת מוסנדם) |
| קואורדינטות | 26°54′17″N 51°32′51″E |
  | |
המפרץ, המשתרע על שטח של 251,000 קמ"ר, מתחבר למפרץ עומאן במזרח דרך מצר הורמוז. בקצהו המערבי נמצאת הדלתה הגדולה של נהר שט אל-ערב, שאליו מתנקזים מימי נהרות הפרת והחידקל. אורכו של המפרץ 989 ק"מ, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר (מצר הורמוז) הוא 56 ק"מ. המים בדרך כלל רדודים מאוד, ועומקם המרבי 90 מטרים בלבד. זרמי המפרץ איטיים מאוד, וטווח הגאות מוגבל אף הוא.
המפרץ הפרסי וסביבתו הם המקור הגדול בעולם להפקת נפט גולמי (כ-60% מהעתודות הידועות בעולם מרוכזות בסביבתו), ותעשיות הנפט ומוצריו הן הדומיננטיות באזור. הבריטים גילו לראשונה נפט באיראן והתחילו להפיק אותו ב-1911, לאחר מכן מצאו נפט בעיראק, ב-1932 גילו האמריקאים נפט בבחריין, והתחיל מרוץ בינלאומי של חתימת חוזים עם מדינות המפרץ לצורך הפקת נפט בשטחן[1].