הנרי השמיני, מלך אנגליה
מלך אנגליה / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
הנרי השמיני (באנגלית: Henry VIII; 28 ביוני 1491 – 28 בינואר 1547) היה מלך אנגליה מ-21 באפריל 1509 עד מותו. הוא היה גם מלך אירלנד מ-1541, והמשיך את תביעתם ארוכת הימים של שליטי אנגליה לכתר צרפת. כמי שירש את אביו, הנרי השביעי, היה הנרי השמיני השליט השני בשושלת טיודור.
המונח "הנרי השמיני" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה בשם זה מאת ויליאם שייקספיר, ראו הנרי השמיני (מחזה). | |||||||||
| דיוקנו של הנרי השמיני, שצייר הנס הולביין | |||||||||
| לידה |
28 ביוני 1491 ארמון פלסנטיה, לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1547 (בגיל 55) ארמון וייטהול, לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||
| מדינה |
ממלכת אנגליה ממלכת אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה |
הממלכה המאוחדת טירת וינדזור, וינדזור | ||||||||
| בת זוג |
קתרין מאראגון (1509-1533) אן בולין (1533-1536) ג'יין סימור (1536-1537) אן מקלווה (1540) קתרין הווארד (1540-1542) קתרין פאר (1543-1547) | ||||||||
| שושלת בית טיודור | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
  | ||||||||
  | |||||||||
רצונו העז לספק לאנגליה יורש זכר, שנבע הן מגאווה אישית והן מאמונתו כי אישה תתקשה לחזק את כוחה של שושלת טיודור ולשמור על השלום השברירי שנוצר לאחר מלחמות השושנים,[1] הוביל למספר אירועים שבשלהם הוא בדרך כלל זכור: ששת נישואיו וניתוקו מהאפיפיור ומהכנסייה הקתולית.
חילוקי הדעות שהיו להנרי עם האפיפיור (שלא איפשר את ביטול נישואיו הראשונים) הובילו אותו להפריד את הכנסייה באנגליה מהסמכות האפיפיורית, ולהפוך את עצמו לראשה תוך קרע עם הכס הקדוש, שנידה אותו. בניגוד לרפורמטורים ביבשת, המלך כמעט לא עסק בתאולוגיה והתעניין בשליטה המעשית בכנסייה בארצו. מן הבחינה הדתית הצרופה הוסיף לדבוק בדוקטרינות הקתוליות, ומורשתו הטביעה חותם על המסורת האנגליקנית.
הנרי השמיני בלט גם ביריבות האישית הארוכה שהייתה לו עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת ועם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ובמלחמות התכופות שניהל עימם.
בענייני פנים ידוע הנרי בשינויים הקיצוניים שערך בחוקה האנגלית: מלבד הכרזתו בדבר עליונות השליט על הכנסייה של אנגליה, שהתחילה את הרפורמציה באנגליה, הוא הרחיב באופן ניכר את הכוח המלכותי. בנוסף, הנרי פיקח על הסיפוח החוקי של ויילס לאנגליה.
אישומים בדבר בגידה וכפירה היו כלים נפוצים שבהם השתמש הנרי לדיכוי התנגדות, והנאשמים הוצאו להורג לעיתים קרובות בחסות החוק אומנם, אך ללא משפט רשמי. הוא השיג רבות משאיפותיו הפוליטיות באמצעות עבודתם של ראשי השרים שלו, שחלקם גורשו או הוצאו להורג כאשר סר חינם בעיניו. דמויות כגון תומאס וולסי, תומאס קרומוול, ריצ'רד ריץ' ותומאס קרנמר היו בולטות בממשלו של הנרי. כבזבזן ראוותני במיוחד, הוא השתמש בכסף שהגיע הן בעקבות פירוק המנזרים והן בעקבות חוקי הרפורמציה – שהפסיקו העברת כסף לרומא – להכנסה של הכתר. למרות זרימת הכסף מאותם מקורות, הנרי היה תמיד על סף חורבן כלכלי, בשל בזבזנותו האישית והמלחמות הרבות והיקרות שערך באירופה.
בני תקופתו החשיבו את הנרי בשיאו כמלך מלומד ואטרקטיבי שתואר כ"אחד השליטים הכריזמטיים ביותר שישבו על כס המלוכה האנגלי".[2] הוא היה גם סופר ומלחין.
ככל שהתבגר הנרי סבל מהשמנת יתר חולנית ובריאותו נפגעה, דבר שתרם למותו ב-1547. הוא בדרך כלל מאופיין בשנותיו המאוחרות כמלך תאוותן, אנוכי, קשה וחסר ביטחון.[3] לאחר מותו ירש אותו בנו אדוארד השישי.
Oops something went wrong: