הסדר טיעון
הסדר הנערך בין רשויות התביעה לנאשם במשפט פלילי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין רשויות התביעה לנאשם. במסגרת ההסדר, הנאשם מודה בחלק מן האישומים המיוחסים לו, ובתמורה התביעה מסירה חלק מן האישומים מתוך כתב האישום. לעיתים ההסדר כולל הסכמה על חומרת העונש שידרש בגין האישומים בהם הודה הנאשם.
הסדר טיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תוצאת המשפט הפלילי ובכך הוא חוסך את ניהול המשפט, ואף מספק לצדדים ודאות באשר לתוצאתו. כאשר מדובר בעבירות מין, התביעה בוחרת להתקשר בהסדר טיעון כדי למנוע מקורבן העבירה את הצורך להעיד בבית המשפט. הסדר הטיעון הוא המקבילה הפלילית לפשרה, המקובלת במשפט האזרחי.
בחלק מהמדינות, כגון ארצות הברית, הסדר הטיעון יכול לכלול הסכמה על העונש שיגזר על הנאשם. במדינות אחרות, כמו אנגליה ואוסטרליה, העונש נקבע על ידי בית המשפט ואין לצדדים אפשרות להסכים עליו ביניהם.
בארצות הברית, כ-95% מההרשעות הן תוצאה של הודאות באשמה, לרוב במסגרת הסדרי טיעון.[1]