הסכם נצוח פאשה

הסכם נָצוּח פאשה (בפרסית: عهدنامه نصوح پاشا; בטורקית: Nasuh Paşa Antlaşması) הוא הסכם שנחתם ב-20 בנובמבר 1612 בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הספווית לאחר סדרת קרבות ביניהן שנמשכו מ-1603.

הרקע להסכם

ב-1590, על פי הסכם איסטנבול, שנחתם בעקבות מלחמה ארוכה שהתרחשה בשנים 1577-1589 והסתיימה בתבוסה של הצד הפרסי, נאלץ עבאס שאה הראשון של פרס לוותר על צפון-מערב איראן ועבר הקווקז לטובת האימפריה העות'מאנית.

לאחר שפתר בעיות פנימיות, ציפה עבאס שאה הראשון להזדמנות להחזיר את השטחים שאבדו. ב-1593, כאשר הסולטאן הצעיר אהמט הראשון עלה לשלטון באימפריה העות'מאנית, הרחיב את המלחמה הארוכה עם האימפריה ההבסבורגית, ודיכא מרידות ג'לאלי(אנ') באנטוליה. ב-1603 פתח השאה במלחמה נגד העות'מאנים. למרות שהעות'מאנים הצליחו להקים קו הגנה נגד כוחות הספווים, שניים מהסרדרים שלהם, צ'יגאלאזדה יוסוף סינאן פאשה וקויוצ'ו מוראט פאשה, מתו בנסיבות טבעיות במחנות החורף בדיארבקיר ב-1605 ו-1611. המצב של חוסר אנשים בניהול המערכה גרם לוזיר הגדול נצוח פאשה(אנ') לחתום על ההסכם ב-1612.

תנאי ההסכם

• האימפריה העות'מאנית החזירה לאימפריה הספווית את כל האדמות שהיא קיבלה ב-1590
• הגבול בין האימפריות הוחזר להיות גבול שנחתם לפי הסכם שלום באמסיה ב-1555
• הספווים הסכימו לשלם מס שנתי בצורת 200 חבילות משי
• עולי רגל פרסיים נאלצו לבצע את החג' דרך סוריה ולא דרך עיראק

תוצאות ההסכם

ההסכם היה הראשון בו האימפריה העות'מאנית ויתרה על שטחים שכבשה קודם לכן. לאימפריה הספווית ההסכם נתן יוקרה שבעקבותיה השאה לא הסכים לשלם מס. בנוסף שני נסיכים גרוזיניים לאחר תקיפה ורצח מושל קרבאך ביקשו מקלט אצל הסולטאן, ובעקבות האירועים, הקרבות בין הצדדים התחדשו ב-1615. ב-1616 כוחות האימפריה הספווית לאחר קרב גוקצ'ה כבשו את טביליסי.