הסתכנות מרצון
ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
הסתכנות מרצון היא טענת הגנה בדיני נזיקין המיועדת למצבים בהם התובע חשף את עצמו מרצונו לסיכון שהתממש. הסתכנות מרצון נובעת מתוך עקרון מקובל בדיני הנזיקין, האומר "אין הרוצה נפגע" (Volenti non fit injuria): מי שהסכים לפגיעה בגופו, ברכושו או בשמו הטוב אינו זכאי לתרופות בנזיקין כלפי הפוגע, והפוגע פטור מחיוב נזיקי כלפי הנפגע. משמע, לנפגע לא מגיעים פיצויים בעבור הנזק שנגרם לו. ביסודה של ההסתכנות מרצון מונחת ההסכמה של האדם שניזוק לשחרר את האדם שהזיק לו מאחריות, אם בפועל יקרה המאורע שאת סיכונו נטל הניזוק על עצמו.