Loading AI tools
עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: "המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העלבת עובד ציבור היא עבירה המופיעה בסעיף 288 לחוק העונשין, שזו לשונו: ”המעליב בתנועות, במילים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר שישה חדשים”.
סעיף זה משקף את גישתו של המחוקק, לפיה עובד הציבור, המשרת את הציבור, חשוף יותר מאחרים לביקורת על מעשיו, ולכן זקוק להגנה מיוחדת מפני גלישתה של הביקורת להעלבה, ולא די לו בהגנה הניתנת לכלל התושבים, למשל באמצעות דיני לשון הרע.
שאלת ההצדקה להגנה מיוחדת זו, ובפרט שאלת התנגשותה עם חופש הביטוי, עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי, בפרט כאשר נוצר הרושם להפעלה בלתי מידתית של הגנה זו. חברי כנסת הגישו לאורך השנים כמה הצעות חוק פרטיות[1][2][3] לביטול סעיף זה בחוק העונשין.
בשנים 2012–2014 הוגשו בכל שנה 1,255–1,620 כתבי אישום שכללו אישום על העלבת עובד ציבור[4]. בין האנשים שהורשעו בהעלבת עובד ציבור נכללים צ'רלי ביטון ואבי כהן[5].
החוק, כפי שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, כלל בעובדי הציבור שופטים, דיינים, חברי ועדות חקירה, בוררים וכל עובדי המדינה ורשויות מקומיות. השופטת דפנה ברק ארז הציגה את העמדה שגם מתנדב של המשמר האזרחי נחשב ל"עובד ציבור"[6].
ברוב המקרים, הורשעו אנשים בהעלבת עובד ציבור על דברים שהטיחו בעובד פנים מול פנים. כתבי אישום על העלבת עובד ציבור הוגשו גם על פרסום מאמר באינטרנט בגנות הרב הצבאי הראשי והעלבת שוטר בעמוד פייסבוק שלו[7].
בית המשפט העליון דן בשאלה איזה עלבון נדרש כדי להרשיע אדם בעבירה זו וקבע בהרכב מורחב ש"השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד לבין ההגנה על תפקודו התקין של המנהל הציבורי מאידך". השופט סלים ג'ובראן הבחין בין עלבונות כלליים שהם פחות חמורים מגידופים אישיים, הנוגעים לתכונותיו הפרטיות של עובד ציבור זה או אחר, ונוגעים לליבת כבודו. כן הוא הבחין בין עלבונות שנאמרו בלהט הרגע לבין עלבונות שנאמרו בתכנון מראש, הנחשבים לחמורים יותר[6].
בבית המשפט העליון גם הובעה העמדה שככל שהעובד יותר בכיר, הוא זכאי פחות להגנה של סעיף העלבת עובד ציבור[8].
לאחר ההתנתקות הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד אליצור סגל על מאמר שכתב באתר אינטרנט, נגד הרב הצבאי הראשי. סגל הורשע בבית משפט השלום, וההרשעה אושרה במחוזי. בבית המשפט העליון המליצו השופטים לפרקליטות לחזור בה מהאישום[9] ולאחר שהפרקליטות סירבה[10], זוכה סגל פה אחד על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים, שקבעו כי חופש הדיבור במקרה של אמירה פוליטית גובר כמעט תמיד על חוק העלבת עובד ציבור[8][11].
על העבירה נמתחה ביקורת מלומדים בשל המגבלות שהיא מטילה על חופש הביטוי ועל היכולת לבקר את השלטון.[12][13]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.