הפולמוס היהודי-נוצרי
פולמוס דתי בין היהדות לנצרות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפולמוס היהודי-נוצרי הוא פולמוס דתי בין היהדות לנצרות. הוא מתקיים משחר הנצרות, ושורשיו בפולמוס היהודי-אלילי ובאפולוגטיקה היוונית. פולמוס זה קיבל תאוצה במאה השנייה לספירה, שאז מקובל לחשוב שחל פירוד בין קהילות המאמינים. עדויות לקיומו של הפולמוס ניכרות כבר בברית החדשה, בכתבי אבות הכנסייה ובתורה שבעל פה. הוויכוח בין שתי הדתות המונותאיסטיות האלה עבר תהפוכות רבות: הוא הגיע לשיאו בימי הביניים; ועבר הסלמה בעיקר בין המאות הי"ג למאה הט"ו; שאז הוא היה מלווה בגזירות קשות במיוחד על היהודים. אלו באו לידי ביטוי בין היתר בפגיעה במעמדם של היהודים, בהמרות דת מאונס, בגירוש ואף במיתה.
במרכזו של הפולמוס היהודי-נוצרי עומדת הטענה הנוצרית, שפג תוקפה של הברית הישנה של האל עם העם היהודי בעטיים של חטאיו וצליבת ישו ביניהם. במקום ברית זו, קמה ברית חדשה בין האל לגויים. בהדרגה ובעיקר לאחר השואה וכינוס ועידת ותיקן השנייה, חזרה הכנסייה מעמדתה שהעם היהודי נושל מבריתו עם האל. ועידה זו, הדוגלת בדיאלוג בין דתי, הוציאה מנשר בשם Nostra Aetate (1965), אשר בעקבותיו האפיפיורים יוחנן פאולוס השני, בנדיקטוס ה-16 ופרנציסקוס תיקנו תקנות בעלות אופי תאולוגי ואף ביקרו הן בבית הכנסת הגדול של רומא והן בכותל המערבי.
בתקופות קדומות התמקד הפולמוס בעיקר בצד המקראי, המשותף לשתי הדתות. בהמשך התייחס הפולמוס אף למקורות פנים-דתיים (יהודיים ונוצריים), כגון התלמוד וכתבי הבשורה.