הפלישות הטימוריות לגאורגיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפלישות הטימוריות לגאורגיה (בגאורגית: თემურლენგის ლაშქრობანი საქართველოში) היו סדרת פלישות הרסניות שנערכו על ידי הכובש הטורקו-מונגולי, טימור לנג, לממלכה הגאורגית המאוחדת, ממלכה נוצרית, בין השנים 1386-1404. ממלכתו של טימור לנג השתרעה בשיאה ממרכז אסיה לאנטוליה. לפלישות אלה היה קשר הדוק למלחמת טוחטאמיש-טימור, כנגד טוחטאמיש החאן האחרון של אורדת הזהב. מאבק שהביא בסופו של דבר לירידת כוחם של הטוקרו-מונגולים בדרום רוסיה.
הממלכה הגאורגית הייתה אחת מהממלכות הלא-מוסלמיות הראשונות שסבלה מידי הטימורים. בפלישה הראשונה מבין שבע פלישות שהיו, בנובמבר 1386, בזז טימור את הבירה הגאורגית טביליסי ושבה את המלך בגרט החמישי הגדול. תוך זמן קצר השיבו הגאורגים מלחמה והתארגנו לקראת הפלישה הבאה של הכוחות הטורקו-מונגולים, ובפלישתם שבאה לאחר מכן הצליח בנו של בגרט ויורשו, גיאורגי השביעי לשחרר את אביו והוא מינה אותו לשליט משותף על ממלכתו. גיאורגי עצמו העביר את רוב שנות שלטונו (1395-1404) במלחמה בטימור לנג. טימור עצמו הוביל באופן אישי את רוב הפלישות במטרה לדכא את ההתנגדות העקשנית של הממלכה הגאורגית. למרות שטימור לא הצליח לבסס שליטה יציבה ורציפה על גאורגיה, הונחתה על הממלכה מהלומה שממנה לא התאוששה. בזמן בו נאלץ גאורגי השביעי לקבל את תנאי הסכם השלום שבו הוכרח להעביר לטימור מס שנתי, הייתה ממלכתו הרוסה, הערים והכפרים נבזזו[1].