הפרעת דה-פרסונליזציה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרעת דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה (באנגלית: Depersonalization/Derealiztion Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית. האדם עם ההפרעה חווה אפיזודות ממושכות או חוזרות של נתק וניכור מתהליכים מנטליים וגופניים[1]. הסימפטומים כוללים תחושת אוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם לא מחובר או לא מרגיש את עצמו, נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות.
תחום | בריאות הנפש |
---|---|
סיווגים | |
DSM-5 | 300.6 |
ICD-10 | F48.1 |
ICD-11 | 6B66 |
בעבר נחשבו הפרעת דה-פרסונליזציה (ניתוק מעצמי) ודה-ראליזציה (ניתוק מהמציאות) להפרעות נפרדות. החל במהדורה החמישית של ה-DSM ובמהדורה העשירית של מדריך האבחנות הפסיכיאטריות של ארגון הבריאות העולמי (WHO), הפרעות דה-פרסונליזציה ודה-ראליזציה נחשבות להפרעה אחת, הנקראת "הפרעת דה-פרסונליזציה/דה-ראליזציה" ונמצאות תחת קטגוריה של הפרעות ניתוק.
אנשים רבים יכולים לחוות חוויה של דה-פרסונליזציה/דה-ריאליזציה, למשל על רקע מצבים רפואיים מסוימים (פגיעת ראש המלווה בזעזוע מוח), על רקע שימוש בתרופות שונות או סמים כמו אקסטזי (MDMA), קטמין (חומר הרדמה וטרינרי המשמש גם כסם מסיבות ומשמש גם כחומר הרדמה בניתוחים על שרירים בלתי רציונלים בבני אדם ) או על רקע אירועי חיים טראומטיים, במרבית המקרים הללו האפיזודה הדיסוציאטיבית תחלוף מאליה, אך לאחר תקופה שלא ניתן לחזותה מראש. ההפרעה המלאה מתפתחת כאשר האדם חווה מצבים דיסוציאטיביים כאלו שוב ושוב, או באופן מתמשך, גם זמן רב לאחר שהגירוי הראשוני חלף.
אדם הסובל מהפרעה זו נמצא בקשר תקין עם המציאות, כלומר הוא יוכל להגיב לשאלות ולתקשר בצורה נורמלית עם סביבתו. יתרה מכך, האדם יוכל לדווח כי תחושותיו אינן רגילות וכי הוא סובל מחוויות הניתוק. עובדה זאת יכולה להטריד את הסובלים מההפרעה; המשפחה והחברים לא מרגישים שמשהו לא בסדר, כי לרוב קורבן ההפרעה משתדל להסוות זאת ולהיראות כאילו הכל מתנהל כרגיל. בעוד ההפרעה קשה מאוד למתמודדים איתה, הסובלים מדה-ריאליזציה לא מהווים סכנה לציבור כי בוחן המציאות שלהם תקין, אם כי מצבי עקה קיצוניים יכולים לגרום התקפי זעם ואיבוד שליטה.