הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים.

הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מטוס תובלה סובייטי מדגם אנטונוב 22
מטוס תובלה סובייטי מדגם אנטונוב 22

הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים היא מבצע של משלוחי סיוע נרחבים בדרך האוויר ובדרך הים של ברית המועצות למצרים ולסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים.

רקע

לאחר מלחמת ששת הימים שוקמו צבאות מצרים וסוריה ברכש נרחב של מערכות נשק סובייטיות. הרכש הסובייטי החדיש נקלט בסיוע מדריכים ויועצים סובייטיים שהטמיעו בין היתר את תורת הלחימה הסובייטית. בשנים אלה היו שקועות המדינות בהתעצמות צבאית לקראת מלחמה עתידית שתביא לשחרור חבלי הארץ הכבושים מחזקת ישראל. נכונותה הרבה של ברית המועצות לספק ציוד צבאי וסיוע באה לידי ביטוי ברור בנוכחות ממושכת של יועצים סובייטים על משפחותיהם, השלמה של ציוד שהושמד בקרבות ומבצעים מול ישראל במלחמת ההתשה, אספקה חלקית של מודיעין טקטי (כגון תצלומי לווין סובייטיים) ואף נוכחות כוחות לוחמים על אדמת מצרים לצורך הגנה עליה. השימוש הכמעט בלעדי בנשק ובתורת לחימה סובייטיים בצבאות ערב והשימוש האינטנסיבי של ישראל באמצעי לחימה מערביים ובעיקר אמריקאיים יצר מצב שבו המזרח התיכון הפך לזירת קרבות שבה נבחנת הטכנולוגיה ותורת הלחימה של הגושים כחלק מהמלחמה הקרה. ב-9 באוקטובר, היום הרביעי למלחמת יום הכיפורים, נוכחה ברית המועצות כי סוריה כבר נחלה תבוסה ברמת הגולן ואיבדה כ-900 טנקים. התעורר החשש אצל הסובייטים שגם מצרים תובס באופן דומה. לפיכך החליטו לספק מיידית ציוד לחימה רב שימנע התמוטטות צבאית של בנות בריתה וערעור מעמדה במזרח התיכון. פניות של ארצות הברית לברית המועצות בבקשה להימנע מאספקת נשק במהלך הלחימה שעלולה לגרור עימות ישיר בין מעצמות העל לא נענתה ואף לא הביאה לקיטון כלשהו בהיקף הסיוע של הסובייטים.

מבצע האספקה של נשק למצרים וסוריה

משלוחי הסיוע, שהיו מסיביים מאוד, החלו ב-10 באוקטובר 1973 בצהריים. ראשוני המטוסים נחתו בשדה התעופה חלב שבצפון סוריה כשבבטנם טילי קרקע אוויר שהיו דרושים בדחיפות לצבא סוריה. לצורך המבצע הקצו הסובייטים 225 מטוסי תובלה מסוג אנטונוב 12 ואנטונוב 22 שביצעו 945 גיחות ישירות מברית המועצות או מבנות ברית ורשה למצרים ולסוריה. לצורך כך פורקו יחידות צבאיות שלמות מברית ורשה מציודן. בנוסף נשלחו אוניות מנמל אודסה לנמל לטקיה בסוריה ומנמל ספליט ביוגוסלביה לנמל אלכסנדריה במצרים. נשלחו 1,200 טנקים, 300 מטוסי מיג 21, 600 טילי קרקע אוויר, תחמושת וציוד צבאי רב. לדברי יובל נאמן, שהיה אז עוזר שר הביטחון, הפקיעה ברית המועצות, כבר ב-7 באוקטובר, כ-2,000 טנקים ממחסני הצבא ההונגרי, כדי להעביר אותם לסוריה. ב-12 באוקטובר יעצו הסובייטים למצרים ולסורים להסכים להפסקת אש אך הערבים לא הסכימו ובכך חייבו את המשך המאמץ הסובייטי למנוע התמוטטות ערבית.

פעולות ישראליות לסיכול הסיוע

עם קבלת הידיעות על נחיתתם הצפויה של מטוסי המטען הסובייטיים הראשונים הוחלט בישראל להפציץ את שדה התעופה חלב בצפון סוריה שנועד לשמש את הרכבת האווירית. ההפצצה בוצעה אחר הצהריים על ידי רביעיית מטוסי פנטום. בהפצצה נפגע מטוס אנטונוב ונפגעו מספר חיילים סובייטים. כתוצאה מהפגיעה במסלולים שבו מספר מטוסים סובייטים על עקבותיהם ונחתו בבודפשט.[1] הפעלת השדה התחדשה למחרת וטייסי חיל האוויר קיבלו הוראה להיזהר שלא לפגוע עוד במטוסים סובייטיים. באותו היום הותקף נמל התעופה הבינלאומי של דמשק שגם בו נעשה שימוש להפעלת הרכבת האווירית לסוריה שלוש פעמים. אניית מטען סובייטית הוטבעה על ידי ספינת טילים של חיל הים בנמל לטקיה וכן שתי אניות סוחר זרות אחרות נפגעו. ב-12 באוקטובר הפציצו מטוסים ישראלים גשרים שעליהם עמדו לעבור טנקים שסופקו לסוריה בדרכם לחזית רמת הגולן. ב-13 באוקטובר פשט כוח מוסק של סיירת צנחנים באזור קטייפה שבעומק סוריה במטרה לפוצץ גשרים שעליהם צפוי היה לעבור ציוד לחימה שהגיע ברכבת האווירית. אולם כתוצאה מגילוי הכוח הישראלי, בוטל המבצע והכוח חולץ בקושי באמצעות מסוק תחת אש.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שלישי, ההוצאה לאור משרד הביטחון, ירושלים, 1983, עמ' 96

הערות שוליים

{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
הרכבת האווירית והימית הסובייטית במלחמת יום הכיפורים
Listen to this article