הרפובליקנים של רוקפלר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרפובליקנים של רוקפלר היו חברים במפלגה הרפובליקנית (GOP) בין השנים 1930–1970, אשר החזיקו בדעות מתונות-ליברליות בנושאי פנים, בדומה לאלו של נלסון רוקפלר, מושל ניו יורק (1959–1973) וסגן נשיא ארצות הברית (1974–1977). רוב תומכים של הרפובליקנים של רוקפלר מוצאם במדינות הצפון-מזרחיות והמערב התיכון, בעוד שתומכיהם היו נדירים בדרום ובמערב.
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית |
---|---|
מנהיגים |
תומאס דיואי דווייט אייזנהאואר נלסון רוקפלר |
אפיון | מרכז |
אידאולוגיות |
רפובליקנים מתונים המסורת הוויגית האמריקנית |
המונח מתייחס לחבר במפלגה הרפובליקנית המחזיק בדעות המשוות לאלו של נלסון רוקפלר או לרפובליקני מתון או ליברלי.[1] עם זאת, חברים שהשתייכו לרפובליקנים של רוקפלר מצהירים שהם היו חלק מאידאולוגיה פוליטית נפרדת, שהסכימו בנושאים מסוימים ובמדיניויות מסוימות עם ליברלים, בעוד בנושאים אחרים הסכימו עם השמרנים ובנושאים רבים לא הסכימו עם אף אחד מהם. לוק פיליפס גם הצהיר שהרפובליקנים של רוקפלר מייצגים את המשך המסורת הוויגית של הפוליטיקה האמריקאית.[2]
הרפובליקניות של רוקפלר תוארה כשלב האחרון של "הממסד המזרחי" של המפלגה הרפובליקנית, שהונהגה על ידי מושל ניו יורק, תומאס דיואי. תפקידה החשוב של הקבוצה במפלגה הרפובליקנית עבר מתקפה כבדה במהלך מסע הבחירות של 1964 בין רוקפלר ובארי גולדווטר. בשלב שלפני הפריימריז בקליפורניה, הפעיל הפוליטי סטיוארט ספנסר קרא לרוקפלר "לזמן את הקשר האגדתי הזה של כסף, השפעה והתנשאות המכונה הממסד המזרחי". רוקפלר השיב, "אתה מסתכל על זה, חבר, אני כל מה שנשאר".[3]
מייקל לינד טוען כי עלייתו של האגף הפיוז'וניסטי השמרני יותר של המפלגה הרפובליקנית,[4] שהחלה בשנות ה-60 עם גולדווטר והגיעה לשיאה במהפכת רייגן ב-1980, מנעה את הקמתה של אומה שמרנית דיזראלית בארצות הברית. הביטוי השימוש במונח "הרפובליקנים של רוקפלר" נעשה למילת גנאי על ידי שמרנים מודרניים, המשתמשים בו כדי ללעוג לאלה במפלגה הרפובליקנית שנתפסים כבעלי דעות ליברליות מדי, במיוחד בנושאים חברתיים מרכזיים[5]. המונח אומץ בעיקר בגלל תמיכתו הקולנית של נלסון רוקפלר בזכויות אזרח ומדיניות הוצאות מפוארת. עם זאת, ההיסטוריון ג'סטין פ' קופי הצהיר שהליברליזם של רוקפלר הוא מיתוס[5], כאשר סגן הנשיא לשעבר ספירו אגניו הצביע על כך שהמציאות הייתה שונה בתכלית, וקבע כי: "הרבה אנשים ראו את רוקפלר מאוד ליברלי במדיניות חוץ, אבל הוא לא היה. הוא היה קשה יותר מניקסון, וההחזיק באידאולוגיה ימנית בכל הנוגע ליעוד של אמריקה בעולם".
ברמה הלאומית, המועמד המשמעותי האחרון לנשיאות מהאגף הליברלי של המפלגה היה ג'ון אנדרסון, שהתמודד כעצמאי ב-1980 וגרף 6.6% מהקולות. מקומית, במיוחד בצפון מזרח, המשיכו בעלי תפקידים רפובליקנים ליברליים לנצח בבחירות, כולל ביל ולד וצ'רלי בייקר ממסצ'וסטס, פיל סקוט מורמונט ולארי הוגאן ממרילנד.