הרפקס
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הָרְפָּקְס (ביוונית: ἅρπαξ, בלטינית: harpax) היה כינויו של כלי נשק ימי רומי, ששימש לתפיסה ממרחק של אניית אויב על מנת להיצמד אליה ולהכריעה בלוחמת פנים אל פנים. היה זה כלונס ארוך וכבד, שלקצהו האחד חוברו אונקלי אחיזה ולקצהו האחר נקשר חבל ארוך. הוא נורה על ידי בליסטרה, ולאחר שנאחז נמשך על ידי האנייה התוקפת באמצעות כננת. את ההרפקס המציא, על פי המסופר, מרקוס ויפסניוס אגריפה, מפקד הצי של אוקטביאנוס, והוא השתמש בו לראשונה ובהצלחה רבה בקרב נאולוכוס (36 לפנה"ס) נגד ציו של סקסטוס פומפיוס.