השושלת היגלונית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השושלת היגלונית (בפולנית: Jagiellonowie; בליטאית: Jogailaičiai; בבלארוסית: Ягелоны; בהונגרית: Jagelló; בצ'כית: Jagellonci) הייתה שושלת מלוכה ממוצא ליטאי, ששלטה באיחוד הפולני-ליטאי בין השנים 1386 עד 1572, חבריה נשאו בתואר מלך פולין, הדוכס הגדול של ליטא (בשנים 1377–1392 ו-1440–1572), מלך הונגריה (1440–1444 ו-1490–1526) ומלך בוהמיה (1471–1526). השושלת הייתה שושלת המלכים העיקרית ששלטה בפולין-ליטא והביאה אותה לשיא התפשטותה הגאוגרפית.
מדינה | האיחוד הפולני-ליטאי |
---|---|
בית האב | גדימינים |
תארים |
מלך פולין הדוכס הגדול של ליטא מלך הונגריה מלך בוהמיה (וגם נסיך בוחר) מלך דלמטיה מלך רמה מלך סלאבוניה מלך קרואטיה הדוכס של סילסיה דוכס רוטניה דוכס לוקסמבורג |
מייסד | ולדיסלב השני יגיילו |
השליט האחרון | אנה יגיילונקה |
תקופת השושלת | 1386–1572 (כ־186 שנים) |
ראשיתה של השושלת במלך ולדיסלב השני יגיילו, שכונה יוגליה. ב-1385, בעודו הדוכס הגדול של ליטא המיר את דתו מנצרות יוונית-אורתודוקסית לנצרות קתולית ונשא לאישה את ידוויגה, מלכת פולין והיה בכך למלך פולין הראשון מהשושלת. במסגרת זו כוננה בקרקוב אוניה פרסונלית בין פולין לליטא, בראשות מונרך מהשושלת היגלונית, השולט על שתי הישויות המדיניות.
סוף השושלת בא עם מותו של זיגמונט השני אוגוסט ללא יורשים ב-1572.