השלום המונגולי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השלום המונגולי (בלטינית: Pax Mongolica) הוא מונח היסטוריוגרפי במתכונת הביטוי המקורי פאקס רומנה, המתאר את השפעות הייצוב של כיבושי האימפריה המונגולית על החיים החברתיים, התרבותיים והכלכליים של תושבי אירו-אסיה שכבשו המונגולים במאות ה-13 וה-14. המונח משמש לתיאור התקשורת והמסחר שהממשלה המאוחדת סייעה ליצור ואת תקופת השלום היחסי שבאה בעקבות כיבושי המונגולים.[1]
הכיבושים של ג'ינגיס חאן (1206–1227) ושל יורשיו, התפרשו ממזרח אסיה עד מזרח אירופה, הם חיברו בין עולם המזרח והעולם המערבי. דרך המשי, חיברה בין מרכזים מסחריים ברחבי אסיה ואירופה. נהוג היה לומר כי "עלמה הנושאת על ראשה גוש זהב עשויה לשוטט בבטחה ברחבי האימפריה".[2][3] הפיצול הפוליטי של האימפריה המונגולית לארבע יחידות החנאטים (שושלת יואן, אורדת הזהב, צאגאטאי והשושלת האילח'אנית), היה לאחר בערך כמאה שנות כיבוש ומלחמות אזרחים ברחבי שטחי האימפריה המתפוררת שהיו כנראה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-14. סיום השלום המונגולי הופיע בהתפוררות הח'נאטים והתפרצות המוות השחור באסיה שהתפשטה בדרכי סחר לחלקים נרחבים בעולם (ידוע בעיקר על העולם הישן) סביב אמצע המאה ה-14.