השערת ברץ' וסווינרטון-דייר
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השערת ברץ' וסווינרטון-דייר היא השערה מרכזית על האריתמטיקה של עקומים אליפטיים, שנוסחה ב-1963 על ידי המתמטיקאים בראיין ברץ' (Birch) ופיטר סווינרטון-דייר (Swinnerton-Dyer). השערה זו היא בין הבעיות הפתוחות החשובות בתורת המספרים, והיא זכתה להכרה כאחת מ"שבע בעיות המילניום" של מכון קליי למתמטיקה.
ההשערה קושרת תכונות של פונקציית L של העקום, המוגדרת לפי התנהגות ההיטלים של העקום לשדות הסופיים מסדר ראשוני, עם מערכת הפתרונות הרציונליים של העקום עצמו.