השפעת הספרדית
מגפה עולמית בשנים 1918–1919 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מגפת השפעת הספרדית הייתה מגפת שפעת מהקטלניות שידע העולם, שנגרמה על ידי זן אלים במיוחד של נגיף מתת-המין H1N1 של המין Influenza A. שיא המגפה נמשך כשנה, מאפריל 1918 עד אפריל 1919, ועל פי מרבית ההערכות נדבקו בה כ-500 מיליון בני אדם (כשליש מאוכלוסיית העולם באותה עת), ומתו ממנה בין 20 ל-50 מיליון נפש.[1] השפעת הספרדית פגעה בעיקר באנשים בגילאי 20–40 והייתה יוצאת דופן ביחס למגפות אחרות בהן המתים הם בעיקר תינוקות, קשישים וחולים כרוניים.
חיילי צבא ארצות הברית, מאושפזים בבית חולים בקנזס בשל השפעת הספרדית. | |
תקופת המגפה | פברואר 1918 – אפריל 1920 (כשנתיים ו־8 שבועות) |
---|---|
מוקד התפרצות | מבצר ריילי |
פתוגן | H1N1 |
מקרי מוות | 25–50 מיליון (מקובל בדרך כלל), הערכות אחרות נעות בין 17 ל-100 מיליון |
מקרי הדבקה | 500 מיליון (הערכה) |
המגפה פרצה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. למלחמה לא היה קשר ישיר להתפרצות השפעת, אך נראה שהתנאים שנוצרו במלחמה, כגון המגורים הצפופים ותנועת הכוחות ההמונית, האיצו את התפשטותה. ישנן הערכות כי מערכת החיסון של החיילים נחלשה כתוצאה מלחץ הקרבות והתקפות כימיות, וכך הפכו פגיעים יותר. במדינות ההסכמה קראו למגפה "השפעת הספרדית", בעיקר כי בספרד זכתה המגפה לפרסום גדול יותר מאשר בשאר העולם, היות שספרד לא השתתפה במלחמת העולם ולא פעלה בה צנזורה בזמן המלחמה. נוספה לכך העובדה שמלך ספרד אלפונסו השלושה עשר חלה במחלה בתחילת ההתפרצות, מה שגרם למחלה לקבל סיקור נרחב יותר במדינה.
מחקרים שנעשו באמצעות דגימות רקמה שנלקחו מגופות שהשתמרו העלו את הסברה כי הנגיף גרם למוות עקב תגובת יתר קיצונית של מערכת החיסון, תופעה המכונה ברפואה "סערת ציטוקינים". תאוריה זו מסבירה את מהלכה הקשה של המחלה ואת חתך הגילים הייחודי של אלו שחלו ומתו ממנה. המגפה הייתה יוצאת דופן בכך שגרמה למותם של צעירים וכן של אנשים בריאים בדרך-כלל.