והיא שעמדה
חלק מהגדה של פסח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"והיא שעמדה" הוא קטע קצר בהגדה של פסח העוסק בהצלת עם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא מכל אויביו. נהוג לקרוא את הקטע בנעימה, וכיום הוא רווח גם כשיר העומד בפני עצמו.
והיא שעמדה |
---|
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ |
הקטע נפתח במילים "והיא שעמדה", המתייחסות לפי מרבית הפרשנויות למילים שנאמרו קודם לכן: "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא" – כלומר, ההבטחה היא שעומדת לעם ישראל[1]. הרב ישראל מאיר לאו ציין שניתן להוסיף לפרשנות זו ש"היא" זו האמונה של עם ישראל בכל הדורות שהעם עתיד להיגאל ולשוב לארצו[2].
רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה), בספרו "שני לוחות הברית" ציין "וכשאומר הפיסקא והיא שעמדה לאבותינו כו', יאחז הכוס בידו עד שמסיים הפיסקא והקב"ה מצילנו מידם"[3]. פרשני ה"שולחן ערוך" מגן אברהם, באר היטב ומשנה ברורה הביאו בפירושם את עמדתו זו של השל"ה[4]. בהתאם לכך נוהגים[דרושה הבהרה] להגביה את הכוס (אחת מארבע כוסות) בשעת האמירה[5]. הנוהגים כמנהג האר"י אומרים קטע זה בעמידה[1]. על פי המהר"ל מפראג, כוס זאת באה כנגד לשון הגאולה "והצלתי" כדי להדגיש את ההצלה שנעשתה לעם ישראל.