וו דזה
ספר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הוו דזה (בסינית מסורתית: 大禹, בסינית מפושטת: 吳子, בפין-יין: Wúzǐ, ווּ דְזְה) היא יצירה סינית קלאסית על אסטרטגיה צבאית, המיוחסת לווּ צִ'י. היא נחשבת לאחת משבע הקלאסיקות הצבאיות.
מסופר כי היו שני ספרים על אמנות המלחמה מאת ווּ צִ'י, אך אחד מהם אבד, ולפיכך נותר רק הוו דזה כמייצג את הגותו הצבאית של ווּ צִ'י. המהדורה המוקדמת ביותר של הוו דזה ששרדה לימינו היא מימי שושלת סונג (960-1297 לספירה), ובשל העותקים המועטים, אין הסכמה בין החוקרים באשר לתאריך האחרון בו נעשו עריכות ביצירה. אולם לב היצירה מתוארך רשמית כיצירה מתקופת חייו של ווּ צִ'י (381-440 לפנה"ס), באמצע תקופת המדינות הלוחמות. התייחסויות היסטוריות מעלות כי הוו דזה היה מפורסם ופופולרי מאוד גם בתקופת המדינות הלוחמות, וגם בתקופת שושלת האן. בנוסף ללימודי האסטרטגיה והטקטיקה ולפילוסופיה של המלחמה, הוו דזה מקדיש גם תשומת לב רבה להישג הלוגיסטי של מוכנות למלחמה.
התוכן הפילוסופי של היצירה מתבסס בעיקר על מיזוג בין קונפוציאניזם ולגאליזם. היצירה מנסה לגשר בין הדאגה ההומנית (הקונפוציאנית) לערכי המוסר ולממשל נדיב, לבין הצורך האדמיניסטרטיבי (הלגאליסטי) בשכר ועונש נוקשים וצפויים. הניסיון למזג בין ערכים קונפוציאניים ולגאליסטיים משותפת גם לכתבים צבאיים אחרים שמתוארכים באופן ברור יותר לתקופת המדינות הלוחמות.[1]