וכתתו חרבותם לאתים
ניב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים הוא המוטיב המרכזי בחזון אחרית הימים של ישעיהו העוסק בשלום עולמי והימנעות ממלחמה: ”וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.”[1] חזון זה של שלום עולמי מופיע גם בנבואה מקבילה בספר מיכה.[2]
מאידך, בנבואת יואל, מופיע דימוי מקביל אך הפוך: בתיאור המלחמה לעתיד לבוא בעמק יהושפט נאמר ”כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים.”[3] כלומר, את הכלים החקלאיים, האתים והמזמרות, יהפכו לכלי נשק לצורך המלחמה.
הביטוי מתאר המרה של כלי מלחמה לכלים לעבודת אדמה. בהשאלה, משתמשים כיום בביטוי זה לתיאור תהליכי הסבה של כלי נשק או טכנולוגיות צבאיות ליישומים אזרחיים, וכן לתיאור תהליכי שלום (אנ') מדיניים.