וליקו טרנובו

וֵלִיקוֹ טַרְנוֹבוֹ (בבולגרית: Велико Търново) היא עיר במרכז בולגריה, המשמשת כבירת מחוז וליקו טרנובו. העיר, השוכנת 196 קילומטרים מהבירה סופיה, בנויה על טרסות מעל הנהר יאנטרה המתפתל למרגלותיה. הבתים בנויים על שלוש גבעות: צארבץ, טרפיזה וסבטה גורה (ההר הקדוש).

וֵלִיקוֹ טַרְנוֹבו
Велико Търново

סמל וליקו טרנובו סמל וליקו טרנובו דגל וליקו טרנובו דגל וליקו טרנובו
נוף מהעיר העתיקה של וליקו טרנובו
נוף מהעיר העתיקה של וליקו טרנובו
מדינה	בולגריה בולגריה
מחוז	וליקו טרנובו
ראש העיר	רומן רשב
תאריך ייסוד	1185
שטח	30 קמ"ר
גובה	325 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	70,493 (15 ביוני 2024)
קואורדינטות	43°05′00″N 25°39′00″E
אזור זמן	UTC +2
http://veliko-tarnovo.net
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת בולגריה מוגדלת)   סופיה פלובדיב וארנה בורגס רוסה פלבן סטארה זאגורה טורקיה יוון מקדונ. הצפו. סרביה רומניה הים השחור וליקו טרנובו (למפת בולגריה רגילה)   סופיה פלובדיב וארנה בורגס רוסה פלבן סטארה זאגורה טורקיה יוון מקדונ. הצפו. סרביה רומניה הים השחור וליקו טרנובו (למפת מחוז וליקו טרנובו רגילה)   סבישטוב גורנה אוריאחוביצה פבליקני אלנה סטראז'יצה רומניה רוסה ט ר ג ו ב י ש ט ה סליבן ס"ז גברובו לובץ' פלבן וליקו טרנובו (למפת מחוז וליקו טרנובו מוגדלת)   סבישטוב גורנה אוריאחוביצה פבליקני אלנה סטראז'יצה רומניה רוסה ט ר ג ו ב י ש ט ה סליבן ס"ז גברובו לובץ' פלבן וליקו טרנובו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

היסטוריה

וליקו טרנובו היא מהעתיקות בערי בולגריה. בעיר ובפרבריה נמצאו שרידים מתקופת האבן הקדומה, תקופת האבן החדשה, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. העיר הייתה מיושבת על ידי התראקים והרומאים. הקיסר יוסטיניאנוס השני בנה מבצר ביזנטיני על גבעת הצארים.

ב-1018 נכבשה בולגריה על ידי ביזנטיון. ב-1186 קמו שני אחים -אסן ופטר והכריזו בווליקו טרנובו על מרד כנגד השלטון הביזנטי. המרד הצליח ובעקבותיו נוסדה האימפריה הבולגרית השנייה כשוליקו טרנובו (אז נקראה טרנובו) כבירתה. במשך מאתיים שנים הייתה טרנובו העיר החשובה ביותר באימפריה, מרכז תרבותי, כלכלי, פוליטי ודתי. במצודת צַארֶבֶץ הנמצאת על גבעה בעלת אותו שם במרכז העיר נמצא ארמון הצאר וכנסיית הפטריארך.

ב-17 ביולי 1393 לאחר מצור שנמשך 3 חודשים, נפלה טרנובו בידי העות'מאנים ונותרה בחזקתם במשך כ-480 שנים. בימי הביניים העיר נקראה טרנובגראד. ב-1598 וב-1686 פרצו בטרנובגראד מרידות אך הן דוכאו באכזריות על ידי העות'מאנים.

ב-7 ביולי 1877, במסגרת המלחמה העות'מאנית-רוסית, נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית. במסגרת קונגרס ברלין הוכרה עצמאות בולגריה ובירתה טרנובו. ב-17 באפריל 1879 התכנסה המועצה הלאומית הראשונה בטרנובו ואשרה את החוקה הראשונה של בולגריה שכונתה חוקת טרנובו. אחת ההחלטות הייתה להעביר את עיר הבירה לסופיה.

ב-1965 שונה שם העיר מטרנובו לווליקו טרנובו (טרנובו הגדולה) מתוך הוקרה להיסטוריה ולחשיבותה של עיר הזאת.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות בולגריה

לפי נתונים היסטוריים וממצאים ארכאולוגיים מבולגריה, קיימת סבירות שיהודים התיישבו באזור העיר במהלך המאה ה-2, עת היה המקום חלק מפרובינציה רומית. עם זאת, עדויות ממשיות לקהילה יהודית נמצאו מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה, אז שלט בה המלך אסן השני (1218-1241). הוכחה לכך רואים במכתבו של האפיפיור גרגוריוס התשיעי למלך הונגריה בעת ההיא, על כך שהמלך אסן השני מארח כופרים יהודים בממלכתו והם חיים בחופש מוחלט בעיר טרנובו^[1]. בנוסף, נמצאו במקום שרידי מצבות וכתבים הנושאים שמות משפחה יהודיים. איוון אלכסנדר ששלט בין 1331–1371, נשא לאישה ב-1346, יהודיה מטרנובו בשם שרה, אשר בהמשך התנצרה והפכה למלכה תיאודורה. בנה הפך לימים לצאר איוון שישמן.

ב-1393 נכבשה טרנובו על ידי באיזיט הראשון אשר הורה לגרש את יהודי העיר בשל לחימתם לצד הבולגרים^[2]. לאחר הגירוש לא נותרו יהודים בעיר. ב-1886 נכתב ספר על העיר טרנובו על ידי סופר בולגרי בשם בָּארוֹן שהיה ידוע בנטיותיו האנטישמיות ובו מיתוס אנטישמי בדבר יהודי מטרנובו שהגיש לעות'מאנים את המפתח לאחד משערי העיר וכך היא נפלה בידיהם. עוד מספר המיתוס שסולימאן צ'לבי פאשה בנו של באיזיט הראשון ומפקד הצבא העות'מאני במקום הוציא להורג את היהודי ובמשך מאות שנים השליכו הנוצרים אבנים על מקום קבורתו עד שנוצר גל אבנים שכונה "קבר היהודי" (זִ'ידוֹבְ גְרוֹבְּ). הסיפור קנה לו קהל מאמינים רב ובשלב מסוים אף נכנס לנרטיב ההיסטורי הבולגרי אף על פי שלא הייתה לו כל אחיזה במציאות והאזור המדובר היה חלק מבית העלמין היהודי של העיר העתיקה^[3][4].

יהודי טרנובו תועדו כעובדי כפייה שעסקו בשיקום קונסטנטינופול לאחר כיבושה על ידי מהמט השני וכונו בטורקית עות'מאנית Sürgün^[5], דהיינו המגורשים. בהמשך מתועדים יהודי טרנובו כעדה נפרדת בתוך הקהילה היהודית באיסטנבול, שכונתה "קהל טרנובו" והם נטמעו לבסוף בתוך הקהילה הספרדית הגדולה שקמה בהגיע מגורשי ספרד ופורטוגל. מאוחר יותר, בני משפחות ספורות חזרו לטרנובו כנושאי תפקידים פקידותיים מטעם האימפריה העות'מאנית וכן עסקו במסחר וחלפנות כספים. החל מ-1878, מועד סיום המלחמה המלחמה העות'מאנית-רוסית ועד לראשית המאה ה-21, כמעט ולא התגוררו יהודים בעיר^[6].

ערים תאומות

• ספרד טולדו, ספרד.
• צרפת באיון, צרפת.
• יוון סרס, יוון.
• הונגריה שופרון, הונגריה.
• מקדוניה הצפונית ביטולה, מקדוניה הצפונית.
• מקדוניה הצפונית אוחריד, מקדוניה הצפונית.
• מלטה טאריקסיין, מלטה.
• פולין קרקוב, פולין.
• רומניה יאסי, רומניה.
• איטליה אסטי, איטליה.
• רוסיה טבר, רוסיה.
• סרביה ניש, סרביה.
• אוקראינה פולטבה, אוקראינה.
• ונצואלה קולוניה טובאר, ונצואלה.
• רומניה ברשוב, רומניה.
• מונטנגרו צטיניה, מונטנגרו.
• טורקיה טקירדא, טורקיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא העיר וליקו טרנובו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של וליקו טרנובו
• וליקו טרנובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. שלמה רוזאניס, קורות היהודים בטורקיה וארצות קדם, כרך א', סופיה, 1934.
2. חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך : אנציקלופדיה של גלויות, יהדות בולגריה, ירושלים, 1967.
3. חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 37.
4. צבי קרן, תקציר ההיסטוריה של בולגריה ויהודיה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה .
5. בימינו, ישנם יהודים מתפוצות הבלקן הנושאים שם משפחה זה.
6. צבי קרן, "תולדות יהודי בולגריה – היבטים חדשים במחקר המבוססים על מקורות עות'מאניים, יהודים ואחרים", סמוליאן, בולגריה, מאי 2006.

• 
  הכניסה לגבעת צארבץ
• 
  אנדרטה לאחים אסן ופטר, מייסדי האימפריה הבולגרית השנייה
• 
  בניין העירייה (אדריכל קוליו פיצ'טו)