חול המועד
כינוי ביהדות לימי חג מהתורה שבהם אין איסור גמור על עשיית מלאכה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה על איסור מלאכה. לפיכך, ימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום טוב ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין היום הראשון של פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.
בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו[1].
בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד (שהוא היום הראשון של חול המועד בארץ ישראל). במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד[2], והיא מכונה 'שבת חול המועד'.
המצוות המיוחדות לחג כולו נוהגות בימי חול המועד. בחול המועד סוכות חלות מצוות הישיבה בסוכה, נטילת לולב ואמירת הלל, ובחול המועד פסח חל איסור חמץ.