חוק לרון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"חוק לרון" הוא כינוי לתיקון משנת 2009 לחוק הביטוח הלאומי,[1] אשר צמצם את הפגיעה בקצבת הנכות של מקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד, ובכך עודד נכים להשתלב בשוק העבודה. מקור הכינוי בשמו של יושב ראש הוועדה שהמליצה על תיקון זה, השופט אפרים לרון. החוק מוכר גם בכינוי החוק לשילוב נכים בעבודה.
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 27 ביולי 2008 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ד בתמוז תשס"ח |
גוף מחוקק | הכנסת השבע עשרה |
תומכים | 27 |
מתנגדים | 0 |
חוברת פרסום | ספר החוקים 2169, עמ' 671 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד הרווחה |
נוסח מלא | התיקון המלא |
סגירה
חוק זה, שנחקק בשנת 2009 ביוזמת שר הרווחה יצחק הרצוג, קובע כי אנשים עם מוגבלויות שהשתלבו בשוק העבודה יוכלו להמשיך לקבל קצבת נכות כללית באופן בו ההכנסה מהשכר והקצבה תהיה תמיד גבוהה יותר מההכנסה מהקצבה לבדה.[2] טרם חקיקה זו קצבת הנכות נשללה מהזכאים שיצאו לעבוד באופן מלא.