חטיבת גולני
חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל שהשתתפה בכל מלחמות ישראל. החטיבה המסונפת לפיקוד הצפון, נמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש.
תג החטיבה, דגל החטיבה | |
"גולני שלי" | |
פרטים | |
---|---|
מדינה | ישראל ישראל |
שיוך | צה"ל |
סוג | חטיבת חי"ר סדירה |
בסיס האם | מחנה שרגא |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 22 בפברואר 1948 – הווה (76 שנים) |
מלחמות |
מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע שלום הגליל המערכה ברצועת הביטחון מלחמת לבנון השנייה מבצע עופרת יצוקה מבצע צוק איתן מבצע שומר החומות מבצע שובר גלים מלחמת חרבות ברזל |
נתוני היחידה | |
ציוד עיקרי |
נשק אישי: תבור X-95 פלאט-טופ, M4A1 פלאט-טופ[1] נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), טילי ספייק,קשת (מרגמה), עוקץ פלדה. נגמ"ש: נמ"ר. |
פיקוד | |
יחידת אם | עוצבת געש עוצבת געש |
יחידות בת | |
דרגת המפקד | אלוף-משנה |
מפקד נוכחי | יאיר פלאי |
מפקדים | מפקדי החטיבה |
חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר, שעוצב על ידי דוד אלף.[2][3] זאת, אף על פי שההשראה לציור העץ הייתה ככל הנראה של עץ אלון.[4][5] בשנת 1979 ניטע עץ זית על יד "קירות הזעקה" במוזיאון גולני.
מחטיבת גולני צמחו הרמטכ"לים מרדכי גור, משה לוי, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט שהיו אף מפקדי החטיבה. מאיר עמית ראש המוסד היה מג"ד ומח"ט בחטיבה. מפקדים רבים בחטיבה כמו אברהם יפה, משה פלד, אריאל שרון, רחבעם זאבי, יונה אפרת, אורי שגיא, יקותיאל אדם, משה קפלינסקי, אמיר דרורי, יאיר נוה ועוד הפכו לאלופים בצה"ל.
חטיבת גולני הוקמה ב-22 בפברואר 1948[6][7] על ידי ארגון ההגנה, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן, הופקדה על האזור הצפון–מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון–מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.
במבוא לספר "אילן ושלח" כתב נחום גולן:
...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים – התבגרנו. ההתישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כי על-כן, הייתה החטיבה כפרית באופיה ונאמנה לערכים שינקה בגושי התישבות אלו. צינוה תכונותיו של עובד-האדמה ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות והשקט...סביב אנשי-ההתיישבות התלכדו בחורים מן העיר והמושבה (ביניהם שומרי מסורת לא מעטים), ואנשי גח"ל ומח"ל – כולם נתערו ונתמזגו בתוכה...בחורות לא מעטות שירתו ביחידות החטיבה בתפקידים שונים, ומהן רבות אשר פעלו כבחורים לכל דבר – כקשריות או כחובשות קרביות..."
כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.
מלחמת העצמאות
- ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת העצמאות
גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. השתתפה במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבוש הערבה ומפרץ אילת במבצע עובדה בסיום מלחמת העצמאות.
מבצע חורב
בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון – הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך רביבים לניצנה כדי לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין ח'אן יונס לעזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום יגאל אלון על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29 לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.
פעולות התגמול ומבצע קדש
- קרב תל מוטילה: היה רצף של קרבות ואירועי אש, אשר התחוללו מ-2 במאי עד 6 במאי 1951 מצפון לכנרת (באזור בו נמצא בימינו היישוב אלמגור), בין הצבא הסורי ובין צה"ל. השם תל-מוטילה מתייחס לשלוש גבעות ממערב לאזור המפורז, שנודעו בשמות תל אל-מוטילה, מוצב "השפך" ומוצב "הדמות". בסוף אפריל ותחילת מאי 1951, יחידות סוריות חצו את הגבול והשתלטו על שלוש גבעות אלו. בקרב על מוצב "הדמות" נהרגו 30 מלוחמי "גולני", בנוסף לעשרה לוחמים אשר נהרגו בארבעת הימים הקודמים. בקרב נפצעו 72 חיילים. לאחר קרבות תל מוטילה, שהיוו את שיאו של העימות הצבאי במאבק על השליטה באזור המפורז, נסוגו הכוחות הסורים מהאזור והשתררה רגיעה יחסית בגבול עם סוריה למשך כארבע שנים. אף על פי שבסופו של הקרב הושגה המטרה של פינוי הסורים מהאזור המפורז, הוא נחשב אחד מכישלונות צה"ל.[8] החל מסוף שנות השמונים יצאו מאמרים ומחקרים עם ביקורת קשות על תפקודם של המח"ט מאיר עמית ובעיקר על רחבעם זאבי אשר בכל מהלך הלחימה ישב במקום בטוח הרחק משדה הקרב.[9][10] עם זאת, הודגשה במחקרים אלו גבורתם של הלוחמים והמפקדים בשטח ובמיוחד תפקודו של המ"פ זאב סלעי. גבי ברשי כתב כי "על אף העובדה שלכל רמות הפיקוד ממג"ד ומעלה, לא היה מושג בזמן אמת מה קורה שם, הלוחמים ממ"פ ומטה לחמו באומץ, במסירות, ובדבקות מופלאה במטרה, בנחישות ובהקרבה ובסיומו של הקרב המטרה הושגה, היעד נכבש והאויב הובס".[11] אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות תל מוטילה נחנכה במושב אלמגור בשנת 1997.[12]
- מבצע הר געש (פעולת הסבחה): גדוד 12 השתתף בפעולת הסבחה, שבה תקפו מוצבים מצריים באזור ניצנה ב-2 בנובמבר 1955 על ידי כוחות "גולני", צנחנים ונח"ל. על הגדוד פיקד אורי בר-רצון.
- מבצע קדש (מלחמת סיני): החטיבה נלחמה במסגרת אוגדה 77, בפיקוד אלוף חיים לסקוב, בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח. לוחמי החטיבה השתתפו בקרב כיבוש מוצבי צומת רפיח שמטרתו הייתה לשחרר את הצומת על מנת שכוחות שריון יוכלו להיכנס לעבר אל עריש. ב-1 בנובמבר הושלמו משימות החטיבה – נכבש מתחם רפיח וחטיבת השריון החלה לנוע לעבר אל עריש.
- מבצע חרגול (פעולת תאופיק): פשיטה על הכפר הסורי תאופיק אל-תחתא, שנערכה ב-1 בפברואר 1960, כתגמול על התקפות הסורים על קיבוץ תל קציר.
- מבצע נוקייב (מבצע "סנונית"): פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדיג בכנרת.
- מבצע צוק סלע או מבצע שונה: ב-27 במאי 1965 הותקף בסיס מחבלים בח'רבת שונה בעמק הירדן. במבצע פעלו בו-זמנית צוותי קרב חטיבתיים מחטיבות גולני והצנחנים. צוות-קרב משולב דו-גדודי מחטיבת גולני פעל נגד חוות עדנן צדקי ליד ח'ירבת שונה. כוח מגדוד "גדעון" והסיירת בפיקודו של גרובר, מג"ד "גדעון", ביצע את הפשיטה ופוצץ את מבני החווה. כוח בפיקודו של פייקס, מג"ד "הבוקעים הראשון", איבטח את ראש הגשר ליד קיבוץ נווה-אור. שתי כיתות מבית הספר למ"כים פעלו כחסימות. בדרך הנסיגה התפוצץ מטען-צד, ושבעה חיילים נפצעו. צוות-קרב של גדוד צנחנים (בפיקוד סא"ל אפרים חירם) פעל נגד יעדים ליד ג'נין.
- מבצע מאזניים: ב-27 באוקטובר 1965 נערכה פעולת התראה בכפרים חולא ומיס אל-ג'בל בלבנון, לאחר שמחבלי פת"ח חדרו לישראל דרך כפרים אלה.[13]
- מבצע קלעת: ב-29 באפריל 1966 הותקף בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן.
מלחמת ששת הימים
עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967 נכנסו יחידות החטיבה, בפיקודו אל"ם יונה אפרת, לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.
ביום החמישי למלחמה, 9 ביוני, עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, יועדה החטיבה לאחד משני מאמצי ההבקעה העיקריים בצפון רמת הגולן – כיבוש מערך המוצבים הסוריים בין קו הגבול לכפר זעורה. בגלל מצוקת זחל"מים נשאר גדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט, על-פי התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).
תוכנית הקרב הייתה: גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסא קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 37 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשון" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. גדוד 334, גדוד מרגמות מתנייעות 120 מ"מ, היה חלק אורגני של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. המג"ד אלי עשת היה בחפ"ק החטיבתי בעת תקיפת הרמה והגדוד נתן סיוע ארטילרי.
המהלך התפתח לקרב תל פאחר, שבו נכבש המוצב הסורי בתל פאחר לאחר חמש שעות של לחימה. גדוד 12 ספג אבדות כבדות: 34 הרוגים, כולל המג"ד סא"ל משה קליין וקצינים אחרים, ופצועים רבים.
גדוד 51 היה אמור להתחיל בהתקפה על תל עזזיאת רק לאחר כיבוש תל פאחר, אולם בשעה 15:47, עוד במהלך הקרבות בתל פאחר, הורה המח"ט יונה אפרת לגדוד 51 להתחיל בהתקפה. הקרב התנהל כמתוכנן ובשעה 17:06 דיווח הגדוד כי כבש את תל עזזיאת. עוד קודם נכבשו מוצב בחריאת שהתגלה כנטוש, וח'רבת א-סודה. לגדוד 51 היה הרוג אחד וכמה פצועים.
בלילה שבין 9 ו-10 ביוני הוטל על החטיבה לכבוש את אזור הבניאס: גדוד 51 נשלח לתפוס את מחנות הבניאס ומבנה המשטרה וגדוד 13 הופנה לתפיסת הכפר בניאס. עד בוקר שבת השלימה חטיבה 1 את משימתה וכבשה את אזור הבניאס ללא התנגדות. בהמשך היום נעה החטיבה בתנועה מהירה לתוך הרמה כדי להספיק לתפוס כמה שיותר שטח עד כניסת הפסקת האש לתוקף. גדוד אחד של החטיבה נע יחד עם חטיבה 45 לכיוון מסעדה ונערך באזור עד הערב. שאר החטיבה התקדמה לכיוון קוניטרה, ומג"ד 13, פנחס נוי, הניף את דגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.
ב-12 ביוני הונחת כוח מגדוד 13 של חטיבה 1 על שלוחה של החרמון בגובה 2,224 מטרים ותפס אותה ללא קרב.
ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.
בין שתי המלחמות ומלחמת ההתשה
עם תום מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה אשר נמשכה למעלה משלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית, הסורית והלבנונית. חטיבת גולני על כל יחידותיה השתתפה בלוחמה בכל הגזרות. כוחות החטיבה פעלו במשימות ביטחון שוטף במרחב רמת הגולן בגזרת עמק הירדן שהחלה להיות כר נרחב לפעילות חבלנית ובגזרת הלבנון – הפתחלנד. בחזית תעלת סואץ החזיקו חיילי החטיבה את קו המוצבים לאורך תעלת סואץ. בכל הגזרות, כולל השנים שלאחר הסכם הפסקת האש עם מצרים, ביצעה החטיבה מאות פשיטות ומבצעים, בהם:
- הפשיטה על מוצב החרוט ב-25 באוקטובר 1968, במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן.[14]
- הפשיטה לכפר יאבס, כונתה גם מבצע "אסותא 12",[15][16] בוצעה ב-8 במאי 1969 במטרה לפגוע בארגוני המחבלים שפעלו משטח ירדן כנגד ישראל.
- פיצוץ תעלת הע'ור (כונה גם "אמה 1"),[17] ב-22 ביוני 1969, בוצע על ידי סיירת גולני יחד עם כוחות נוספים, ונועד להפעיל לחץ על חוסיין, מלך ירדן, כדי לגרום לו לפעול כנגד ארגוני המחבלים שפעלו משטח ירדן כנגד ישראל.
- מבצע בוסתן 39 – פשיטה מוסקת ב-27 באוגוסט 1969 בעומק שטח מצרים והפגזת מפקדת פיקוד המרכז המצרי.
- פשיטת הסיירת על מפקדת מחבלים בכפר עיטרון ב-5 באוקטובר 1969.[18]
- מבצע פלצור – פשיטה ב-3 בדצמבר 1969, כנגד עמדות מחבלים בהר דב,[19] במהלכה נהרגו כחמישים מחבלים.[20]
- מבצע קלחת 2 נערך ב-12 וב-13 במאי 1970 במטרה לבער ריכוזי מחבלים בשישה כפרים בדרום לבנון.
- פשיטה על כפר כילא (מבצע "קונטרבס 10") – בעקבות חטיפת שמואל רוזנווסר, ב-2 בינואר 1970, פשטו יחידות החטיבה על הכפר כילא ולקחו בשבי 12 אזרחים ועשרה חיילים לבנונים.[21]
- פשיטה על בסיס המחבלים יאטר (יעתר) ב"פתחלנד" שבדרום לבנון, ב-27 בדצמבר 1970.[22]
- מבצע קלחת 4 מורחבת, ב-16 בספטמבר 1972 – הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן.
מלחמת יום הכיפורים
- ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים
ערב מלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון. גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו-105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג' של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו של אברהם אלימלך מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלו צל"שים. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב-9 באוקטובר היום אשר קיבל את הכינוי קרב עמק הבכא חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), בוקעאתא והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של חטיבה 7, ובמהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד שישה לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.
החטיבה השתתפה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח – כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים.[23][24] פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, השתתפה בכיבוש חאדר למרגלות החרמון, בית ג'ן ומזרעת בית ג'ן, וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.
לאחר המלחמה השתתפו חיילי "גולני" במבצע יונתן לשחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה ב-4 ביולי 1976.
מבצע ליטני
בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני וכבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. גדוד 13 כבש את העיירה אל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון, עזר ויצמן, לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים – הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, והבלם השני – מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי סעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.
מבצע שלום הגליל
- ערכים מורחבים – מלחמת לבנון הראשונה
במהלך מבצע שלום הגליל נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.
בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטים עין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העיר ביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה:
- הקרב על כפר סיל – גדוד 13 לחם בקרב שקיבל את הכינוי "תל פאחר של גדוד גדעון". כפר סיל שולט על הדרך לביירות, כולל המבואות המערביים המזרחיים והדרומיים. ניסיונות קודמים לכבוש אותו לא צלחו. אז נשלחו לוחמי גולני עם טנקים מגדוד סער 74 של חטיבת ברק 188. בכפר היו כוחות סורים רבים וביניהם טנקים רבים, בידיעה שצה"ל עומד לתקוף את הכפר. חלק מהטנקים הסורים הושבתו בגלל רימוני יד שהושלכו לתוך הצריח על ידי חיילים שטיפסו על הטנק, ועל ידי טילי לאו שנשאו איתם. בסיום הלחימה הקשה שנמשכה 18 שעות בשטח בנוי, הצליחו חיילי הגדוד בהובלה של פלוגת החוד ב' לכבוש את הכפר.
- חילוץ יחידת המילואים של 669 שנלכדה במנצוריה – לאחר כיבוש הכפר המשיכו למערב ביירות ומשם לחילוץ יחידת 669 שנלכדה במנצוריה וסבלה מאבדות על ידי צלפים סורים. משם התקדמו הלאה לכביש ביירות. פלוגה ב' גדוד 13 הייתה הראשונה לנסוע על כביש ביירות-דמשק מערבה לכיוון ביירות.
במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור א-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.
המערכה ברצועת הביטחון
במחצית השנייה של שנות השמונים, תחת פיקודם של אמיר מיטל ולאחריו ארז גרשטיין,[25] ביצעה סיירת גולני סדרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרת לבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים.[26]
בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.
אסון השרפה בוואדי סלוקי – ב-26 באוגוסט 1997, כוח מגדוד 13 יצא לפעילות מבצעית בנחל סלוקי שבגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון. הלוחמים נתקלו בחוליית מחבלים, אשר את חלקם הצליחו להרוג, אך שרפה שפרצה בשדה הקוצים בו היו גבתה את חייהם של חמישה לוחמים. שישה לוחמים נוספים ובהם מפקד הכוח נפצעו.
האינתיפאדה השנייה
האינתיפאדה השנייה הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000 היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, והסתיימה בפברואר 2005 לאחר פסגת שארם א-שייח' בין אריאל שרון למחמוד עבאס בה ישראל הסכימה להקפיא את מדיניות החיסולים והריסת הבתים וזאת בתמורה להפסקת פעולות הטרור על ידי הפלסטינים.
את משימתה הראשונה באיו"ש קיבלה חטיבת גולני בסוף חודש נובמבר 2001 לאחר הפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים. המשימה הייתה במרחב מחנה הפליטים ג'נין שממנו יצאו המפגעים והתבצעה מ-30 בנובמבר עד 1 בדצמבר בשולי העיר ג'נין ומחנה הפליטים הסמוך.[27]
ב-10 בפברואר 2002 פעלו הפלס"ר, בפיקוד סא"ל רון וייזל, והפלנ"ט, בפיקוד רס"ן יואב ירום, בפיקוד המח"ט, בעיירה מסאכן שעבייה הסמוכה לשכם במטרה לאתר מעבדות ייצור רקטות,[28] יחידת דובדבן פעלה במקביל בכפר בלאטה.
ב-27 בפברואר אישר הדרג המדיני לחטיבת גולני את השלב הראשון של ההשתלטות על מחנה הפליטים ג'נין. הפקודה אישרה: "כיתור וביצוע פטרול משוריין לגירוי ופגיעה בחמושים ללא כניסה למחנה הפליטים ג'נין". הנחיית חטיבת המבצעים, לבצע רק את השלב הראשון של המבצע (כיתור מחנה הפליטים), לא הגיעה למח"ט גולני, ולאחר שכבר החלו כוחות החטיבה לנוע לכיוון ג'נין במטרה לתפוס את השטחים השולטים ולהיכנס לתוך פאתי מחנה הפליטים, הורה הרמטכ"ל לעצור את התקדמות הכוחות.[29]
בליל 28 בפברואר, במקביל לכניסתם של כוחות מחטיבה 35 ומחטיבת הנח"ל לבלאטה, נכנס כוח גולני למחנה הפליטים ג'נין. בחילופי האש בגזרת גדוד 51, נהרג חייל מפלוגת הנ"ט, ומ"פ א' מהגדוד נפצע קשה. בחצות למחרת, לאחר השלמת ההשתלטות על המחנה וביצוע סריקות יצאו הכוחות משטח מחנה הפליטים על גבי רק"ם והתמקמו בשטחים השולטים. ב-4 במרץ פשטו כוחות החטיבה על מחנה הפליטים, הציבו מארבי צלפים בפאתי המחנה ולמחרת יצאו מהמחנה תוך שהם ממשיכים לכתרו. במבצע נהרגו 21 מחבלים ונפצעו כ־140, יותר משליש מהם נפגעו מירי ממארבי צלפים. לא נפגעו מבוקשים בכירים, שכנראה נמלטו לעיר ג'נין.[30]
צה"ל והתקשורת הישראלית ראו את שני המבצעים, של הצנחנים וגולני, בהם נכנסו הכוחות ללב מחנות הפליטים שנחשבו "קשים" עם מעט נפגעים – כהצלחה גדולה.[31]
בתחילת חודש מרץ קיבלה החטיבה את המשימה להשתלט על טולכרם ועל מחנה הפליטים הסמוך לה. הרעיון המבצעי היה להשתלט בשלב ראשון על העיר, לדחוק את המחבלים למחנה הפליטים ובשלב שני לכתר את המחנה ולטהרו. המבצע החל בלילה שבין 6 ו-7 במרץ כאשר גדוד 51 נכנס על גבי רק"ם לעיר והניס את החמושים למחנה הפליטים. גדוד 12 נע לתוך מחנה הפליטים מצפון ופלוגה מיחידת אגוז והגדס"ר מדרום (שני הכוחות בפיקוד הסמח"ט). התקדמות גדוד 12 והגדס"ר במחנה הפליטים הייתה איטית ובמהלך אותו יום נהרג חייל מיחידת אגוז. גדוד 51 אשר השלים את משימתו, העביר בצהרי היום את האחריות על העיר לגדוד 9 (חטיבה 401) ושתי הפלוגות של הגדוד 51 נכנסו אף הן ללחימה במחנה הפליטים כסיוע לתנועת גדוד 12 והגדס"ר. עד לבוקר ה־8 במרץ הוכרע הקרב, מאות מתושבי המחנה נכנעו וחלקם הועברו לחקירה בשב"כ, נפגעו תשתיות הטרור והושמדו שתי מעבדות נפץ ו־15 רקטות קסאם אשר התגלו בסריקות.[32]
ב־10 במרץ אישר הרמטכ"ל תוכנית להידוק הכיתור על המוקטעה כאמצעי להפעלת לחץ על ערפאת. על פי הנחייתם של ראש הממשלה ושר הביטחון הצטמצמה הפקודה לתקיפה והשתלטות על אזורים נבחרים ברמאללה. בפעולה זו עצרה סיירת גולני 12 מבוקשים וצוות חטיבתי משוריין של גולני השתלט על שכונת אל־בירה.[33]
מִבְצָע חוֹמַת מָגֵן
בעקבות רצף פיגועים קטלניים כמעט מדי יום, ששיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה ב-27 במרץ 2002 בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים בעת ליל הסדר. יצא צה"ל למבצע חומת מגן (29 במרץ 2002 – 10 במאי 2002), אשר מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים.
החלק הראשון של המבצע כלל השתלטות על רמאללה וכיתור המוקטעה. הכוחות שהוקצו למבצע כללו שלושה צק"חים (צוות קרב חטיבתי): צק"ח גולני שמשימתו השתלטות על צפון העיר רמאללה ומתחם המוקטעה, צק"ח חטיבת הנח"ל שמשימתו השתלטות על דרום העיר, ניתוק ביתוניא מרמאללה ומאמץ הטעיה באזור א־טירה, וצק"ח בפיקוד חטיבת בנימין, שמשימתו הייתה השתלטות על מרחב אל-בירה וג'בל טוויל.
מח"ט גולני קיבל פקודת התראה למבצע כבר בליל הסדר. החטיבה ביצעה נוהל קרב מזורז והחיילים נקראו לשוב מחופשת החג ולרכז את הרק"ם בבית אל. התכנון המבצעי החטיבתי היה להשתלט בהפתעה על מתחם המוקטעה לאחר בידוד אזור הפעולה מדרום. משימת גדוד 12, מתוגבר בפלחה"ן, בפלנ"ט ובפלוגת שריון, הייתה השתלטות על כיכר אל-מנארה ואל-בירה, ולאחר מכן בידוד מתחם המוקטעה מדרום. משימת גדוד 51, מתוגבר במחלקת שריון, הייתה להשתלט על השטחים השולטים על המוקטעה ועל האגף הדרומי, ולהכניס את יחידת דובדבן למתחם; משימת גדוד אגוז הייתה השתלטות על האגף הדרום-מערבי של המתחם.
כוחות החטיבה החלו לנוע רגלית לכיוון רמאללה לאחר חצות 28 במרץ תחת גשם, ברד וערפל כבד. בשעות הבוקר המוקדמות החלה ההשתלטות על המבנים במוקטעה אשר במהלכה נהרגו קצין מיחידת אגוז וחייל מהפלוגה המסייעת בגדוד 51. עד שעות הלילה השלימו כל צוותי הקרב החטיבתיים את ההשתלטות על רמאללה.[34]
החל מ-2 באפריל השתתף גדוד 51 יחד עם כוחות נוספים של חטיבה 5 ואחרים בקרב בג'נין. אור ל-3 באפריל התחיל הגדוד לנוע יחד גדוד 8110 מחטיבה 5 במאמץ לכבוש את מחנה הפליטים. שני הגדודים התחילו לנוע ממחסום סאלם בנגמ"שים וב"אכזריות". נוכח קשיים שבהם נתקלו הכוחות, התחילה ההתקפה רק לקראת השעה 11 בבוקר. למרות ירי מדויק לעבר הכוחות ומטענים רבים בבתים בפאתי המחנה, שפצעו מספר חיילים בפלוגות א' ו-ג', עד לשעות הערב הצליח הגדוד לייצב קו מצפון לציר "תחתון" (דרומי) של מחנה הפליטים. במהלך 4 באפריל המשיך הגדוד בתנועה צפונה תוך כדי ירי מדויק לעבר החיילים. שתי מחלקות מפלוגה א' נקלעו לבית שהיה נתון לאש מדויקת ממנה נהרגו קצין וחייל. כוחות הגדוד המשיכו להתקדם צפונה לתוך מחנה הפליטים ובשעות הערב הגיעה הפלוגה המסייעת של הגדוד במסוקים מהצפון. ביום שישי, 5 באפריל נכנסה הפלוגה המסייעת למחנה ממזרח ותוך כדי הכניסה לבתים נהרג חייל אחד וכמה חיילים נפצעו. למחרת הגיעו לגדוד אמצעים מיוחדים לנטרול זירות מטענים וביומיים הבאים המשיך הכוח להתקדם צפונה. במהלך התנועה ב-8 באפריל, נורה ונהרג אחד החיילים מהפלוגה המסייעת ובעת ניסיון לחלצו נהרג חייל נוסף. בעקבות תחקיר שערך בוכריס, מג"ד 51, הוא הנחה שהתנועה הרגלית תופסק, והמעבר בסמטאות ייעשה ב"אכזריות" בלבד. הטכניקה כללה פתיחת הציר למעבר רק"ם באמצעות דחפור דִי-9, פריצת פתח בקיר הבית, היצמדות ה"אכזרית" לפתח שנוצר בקיר ויציאת הלוחמים היישר לתוך הבית. ביום שלישי, 9 באפריל 2002, נתקלה מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים, בדיעבד כונה אזור המארב ה"אמבטיה". במהלך הקרב וניסיונות החילוץ של הפצועים וההרוגים נפלו 13 חיילים מהגדוד. גדוד 51 קיבל משימה להשתלט על מרכז מחנה הפליטים ולצורך זה קיבל הגדוד עוד שני דחפורי דִי-9 אשר אפשרו התקדמות ברק"ם. ב-10 באפריל במהלך ההתקדמות של הגדוד לעבר מרכז מחנה, התחילו להגיע דיווחים על מאות אנשים שנעים מכיוון מחנה הפליטים ומבקשים להיכנע ובהמשך הערב נודע שקבוצה גדולה של מבוקשים מעוניינת להיכנע. עד למחרת (יום חמישי, 11 באפריל). השלים גדוד 51 את משימתו.[35]
מבצע אולי הפעם החל ב-1 באוגוסט 2002, כהמשך למבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה בשטחי יהודה ושומרון, אשר נועדו למיגור הטרור. המבצע התבצע על ידי יחידות מהחטיבה וכוחות נוספים כולם תחת פיקוד המח"ט משה תמיר.
בין 18 במאי ל-25 במאי 2004, במסגרת מבצע קשת בענן שנערך לאחר אסון הנגמ"שים, חדרו כוחות מהחטיבה בפיקוד המח"ט ארז צוקרמן לרפיח בתנועה רגלית ופגעו במהלך הלילה במספר מחבלים.
במסגרת מבצע ימי תשובה, בין 30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר, אשר מטרתו הייתה למנוע מארגוני הטרור הפלסטינים לשגר רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובים ישראלים בתוך הרצועה ומחוצה לה, פיקד המח"ט ארז צוקרמן על כוחות החטיבה.
בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא השתתפה החטיבה באופן פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי החטיבה. לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל נדברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.
מבצע גשמי קיץ אשר נערך בין 28 ביוני ל-26 בנובמבר 2006, בא כתגובה על הריגת שני חיילים וחטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום. הייתה זו הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במסגרת המבצע פעלו יחידות החטיבה ברצועה. ב-3 ביולי, כוח מיחידת אגוז שפעל בג'נין זיהה שני פלשתינאים מניחים מטען חבלה בכניסה לעיר. הכוח ירה לעברם, הרג אחד מהם ופצע שני. במכונית שממנה ירדו השניים נמצא מטען חבלה נוסף ובו שני בלוני גז במשקל כולל של 24 ק"ג.
מלחמת לבנון השנייה
- ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה
במלחמת לבנון השנייה ב-2006 השתתפו מספר גדודים בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו לו. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.
ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה,[36] והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.
ב-4 באוגוסט לפנות בוקר, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפר מרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהל קרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.
הלחימה ברצועת עזה
ביולי 2007, לאחר אימון חטיבתי של חודשיים, עברה החטיבה לתעסוקה מבצעית בגזרת עזה. כאשר גדוד 12 וגדוד 13 עשו פעילות ביטחון שוטף סביב הגדר והישובים, וגדוד 51 והגדס"ר ביצעו פשיטות לתוך שטחי הרצועה. על פעילות זו קיבל גדוד 51 צל"ש מאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט.
במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה השתתפה במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר 2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני באזור 'ח'ראת תופאח' שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, בהם מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט, על תפקודו באירוע.
במהלך מבצע צוק איתן גדודי החטיבה השתתפו בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העיר עזה, בשכונת שג'אעייה. ב-20 ביולי 2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה, רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה.[37]
במהלך מבצע שומר החומות פעלה החטיבה במסגרת צק"ח גדעון והגנה על יישובי עוטף עזה ובנוסף לקחה חלק בפעילות התקפית משולבת ביחד עם חיל האוויר וכוחות שריון בתקיפת המטרו של החמאס.
במבצע מגן וחץ הוקפצו סיירת גולני וגדוד 51 לתגבור בגזרה ולהגנת יישובים.
זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל
- ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל
ב-27 בנובמבר 2016 הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה במארב ברמת הגולן על ידי חוליה של צבא ח'אלד בן אל-וליד. הכוח השיב אש והרג ארבעה מחבלים, כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שבא לסייע הרג ארבעה מחבלים נוספים. כמה שעות לאחר הקרב הפציץ חיל האוויר הישראלי מוצב של הארגון ששימש כבסיס למחבלים והשמיד אותו.
הלחימה ביו"ש ב-2022–2023
- ערכים מורחבים – מבצע שובר גלים, גל הטרור בישראל (אביב 2022), מבצע בית וגן
מחודש מרץ ועד חודש יולי 2022 פעלה במסגרת מבצע שובר גלים סיירת גולני בגזרת מנשה, במהלך הפעילות פגעה הסיירת בעשרות מחבלים חמושים בשורה של היתקלויות בגזרה וביצעה כ-250 פעילויות התקפיות והחרימה כ-25 כלי נשק וכ-15 מטעני חבלה. בנוסף בחודשים ספטמבר ואוקטובר הוקפצה הסיירת לגזרות שכם ג'נין וטולכרם וביצעה מארבים מוצלחים שבהם נהרגו מספר מחבלים.[דרוש מקור]
בנובמבר 2022 קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פועלה במבצע.[38]
בתחילת 2023 פעלה הסיירת בגזרת שכם ולקחה חלק ברוב הפעילויות בגזרה שהשיא היה ב-22 בפברואר במהלך מבצע בשכם לסיכול פצצה מתקתקת בשיתוף עם הימ"מ שבמהלכו נהרגו כ-13 מחבלים, שבעה מהם על ידי לוחמי הסיירת.[39]
ביולי 2023 לקחה הסיירת חלק במבצע בית וגן.[40]
באוגוסט 2023 עלתה הסיירת לקו ג'נין-טולכרם וביצעה מבצעים משמעותיים בעיקר בטול כרם בשיתוף כוחות הנדסה ופגעה במחבלים רבים והשמידה תשתיות בהם מעבדת נפץ שהושמדה על ידי כוח חבלה של הסיירת.[דרוש מקור]
מלחמת חרבות ברזל
- ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל
בזמן מתקפת הפתע על ישראל החזיקה החטיבה (גדודים 13 ו-51) את גבול רצועת עזה,[41] לוחמי חטיבת גולני לחמו באומץ וגבורה בקרבות קשים מול מאות רבות של מחבלים וספגו את תחילת המתקפה. 71 מהם נהרגו ועשרות נפצעו.[42]
לאחר טיהור עוטף עזה החטיבה נכנסה לרצועת עזה והובילה ביחד עם הנדסה ושריון התקפה על יעדים כבשה אותם הכווינה אש ופגעה במאות מחבלים מעבר למחבלים שהרגה בשטח ישראל.[43][44]
קרב שג'אעייה
- ערך מורחב – קרב שג'אעייה (2023)
ב-12 בדצמבר נערך קרב בין מחבלי חמאס ללוחמי חטיבת גולני בשכונת שג'אעייה שבמזרח העיר עזה, במסגרת הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. במהלך הקרב נהרגו 6 חיילים מגדודים 13 ו-51 של גולני, בהם מפקד גדוד 13 סגן-אלוף תומר גרינברג, וכן 2 חיילים מיחידת החילוץ 669 שנהרגו במהלך ניסיון חילוץ הנפגעים, ומפקד חפ"ק מח"ט גולני, אלוף-משנה יצחק בן בשט.