חיזור סולפט מיקרוביאלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חיזור סולפט מיקרוביאלי הוא שם כולל עבור התהליך בו חיידקים וארכאונים אל-אווירניים אובליגטוריים ופקולטטיביים משתמשים בסולפט עבור יצור אנרגיה. בתהליך זה סולפט (SO2−4) מתחזר לסולפיד עד ליצירת מולקולת מימן גופרתי (H2S) בהצמדה לחמצון חומר אורגני או מימן. בדומה לתהליך הזרחון החמצוני המוכר בו חמצן (O2) הוא קבל האלקטרונים, בחיזור סולפט בקטריאלי החיידקים משתמשים בסולפט במקום בחמצן. מאחר שבתהליך זה האנרגיה המופקת קטנה מזו המופקת בזרחון חמצוני, חיזור סולפט מיקרוביאלי נמצא בעיקר בסביבות דלות בחמצן דוגמת קרקעית האוקיינוסים, אגמים משוכבים וביצות. יצור האנרגיה בתהליך זה הוא כה קטן עד שהוא מוגבל רק למיקרואורגניזמים חד תאיים ואין באפשרותו לתמוך ביצורים רב-תאיים, ולכן באותם מיקרואורגניזמים אנאירוביים פקולטטיביים תהיה תמיד העדפה להפיק את האנרגיה בתהליך של זרחון חמצוני על פני חיזור הסולפט[1].
מרבית החיידקים והארכאונים שמחזרים סולפט מסוגלים לחזר גם צורוני ביניים דוגמת גופרית אלמנטרית, סולפיט (SO2−3) ותיוסולפט (S2O2−3) ואף מולקולות המכילות גופרית דוגמת דימתיל סולפוקסיד[1].