חיים בן עטר
מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש על שם ספרו; 2 באוגוסט 1696, ד' אב ה'תנ"ו; סלא, מרוקו – 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. יצירתו הידועה ביותר היא הספר "אור החיים" – פירושו לתורה.
קברו של רבי חיים בן עטר בהר הזיתים | |||||
לידה |
1696 ה'תנ"ו סלא, מרוקו | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
7 ביולי 1743 (בגיל 47 בערך) ט"ו בתמוז ה'תק"ג האימפריה העות'מאנית (1453–1844) ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||
כינוי | אור החיים (הקדוש) | ||||
מקום קבורה | ישראל בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים | ||||
מדינה | מרוקו | ||||
מקום פעילות | מרוקו, איטליה, ארץ ישראל | ||||
תקופת הפעילות | ? – 7 ביולי 1743 | ||||
השתייכות | רבני וחכמי מרוקו | ||||
תחומי עיסוק | פרשנות המקרא, ש"ס, הלכה, קבלה | ||||
רבותיו | רבי חיים בן עטר הזקן | ||||
תלמידיו | רבי חיים יוסף דוד אזולאי, רבי דוד חיים שמואל חסאן, רבי שם טוב גבאי | ||||
חיבוריו | אור החיים; חפץ ה'; פרי תואר, ראשון לציון. | ||||
| |||||
חתימה | |||||
את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהודי מרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים שהתכוונה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, כולל באירופה. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים, ובה הקים את ישיבתו, מדרש כנסת ישראל. נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג (1743), בגיל 47.