חינוך בלתי פורמלי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חינוך בלתי פורמלי הוא תפיסה חינוכית שהתפתחה בתחילה בארגוני חינוך וקהילה חוץ-בית-ספריים, הפועלים בדרך כלל בשעות אחר-הצהריים והערב. לימים אומצה בחלקה סביב פעילות ייחודית בתוך בתי הספר.
בבסיסה של תפיסת החינוך הבלתי פורמלי טבועה ההנחה שניתן ורצוי לממש מטרות חינוכיות וחברתיות בסיוע עקרונות, תכנים, ארגונים וכלים בעלי רמת מיסוד גמישה, המשוחררים מכללי המבנה הקיים בדרך כלל בבית הספר.
מוסד בלתי פורמלי עשוי להיות תנועת נוער, מועדון נוער, מתנ"ס (מרכז תרבות, נוער וספורט), מרכז התנדבות, מועצות נוער וכו'; אין הכוונה לחוגים שונים, שעיקרם בהקניית ידע או מיומנות, ואין להם עניין ישיר בחינוך.
דמות המחנך הבלתי פורמלי קרויה מדריך נוער (ובקיצור "מדריך"), והוא אחראי על קבוצה של חניכים. הצורה הקלסית לקיום הפעילות היא הפעולה, גם אם קיימות צורות רבות נוספות (טיול, ערב תרבות וכו'). הדגש בפעילות החינוך הבלתי פורמלי הוא לרוב על פעילות חברתית-ערכית, כלומר: הדינמיקה הקבוצתית והקניית ערכים, ופחות על העברת מידע.
לרב המדריך אינו מבוגר בהרבה מגיל חניכיו בהשוואה למקובל בבתי הספר, כך שהחברה הנוצרת סביב החינוך הבלתי פורמלי היא חברת נוער: חברה שהנוער בה אחראי על חלק גדול מעיצובה האקטיבי בפועל.
בנוסף לחינוך הבלתי פורמלי שפועל מחוץ לכותלי בית הספר, ישנה גם פעילות של חינוך בלתי פורמלי בתוך מסגרת בית הספר, הכוללת ריכוז חברתי, חוגי העשרה, מועצת תלמידים, הפסקה פעילה, טיולים וכדומה. בימינו יש מודעות רבה לחינוך הבלתי פורמלי, ולחשיבות השילוב בינו לבין החינוך הפורמלי.
בית הספר הארצי לעובדי חינוך ונוער ("סמינר שיין") הוא המוסד המשמש כמרכז ארצי לחינוך הבלתי פורמלי מטעם משרד החינוך של מדינת ישראל.