חירן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חירן | |
גובה ממוצע | 587 מטר |
תאריך ייסוד | 2010 |
תחום שיפוט | 3.234 דונם |
חירן הוא יישוב בהקמה, אשר עתיד לקום על אחת משלוחות הר חירן, הממוקם על הציר שבין מיתר לערד, בצפון מזרח הנגב, כיום (2019) יש במקום גרעין התיישבות[1].
היישוב עתיד לאכלס כ-2500 משפחות, המהוות כ-10,000 תושבים.
היסטוריה
תכנון ראשוני להקמת יישוב פרוורי
החלטת הממשלה על הקמת היישוב התקבלה בשנת 1999, ומיד אחר כך החלו מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון בתכנונו[2]. בדצמבר 2001, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, באמצעות ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), אישרה את הקמתו של יישוב פרוורי במקום ובו 2,000 יחידות דיור[3]. באפריל 2003, החליטה המועצה הארצית להקפיא את התוכנית לבניית הישוב[4][5], לטובת הקמת יישוב גדול יותר בסמוך בשם "יתיר", על ידי חברת דנקנר השקעות שזכתה במכרז להקמתו[6]. המשרד לאיכות הסביבה החל במאבק נגד הקמת היישוב, בטענה שהיישוב יקום על חשבון שטחי יער יתיר ושטחים המיועדים לשמורת טבע. ושהוא יחסום מסדרון אקולוגי המחבר את אזור המדבר עם שפלת יהודה[7]. ביולי 2004, לאחר הליך שנמשך מספר שנים, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום להמליץ בפני שר הפנים, אברהם פורז, על ביצוע שינויים במרחבי התכנון באזור, כך ששטחי היישובים המתוכננים "חירן" ו"יתיר" ו"כרמית" יספחו ליישוב מיתר. צירוף שלושת היישובים החדשים למיתר נועד ליצור יישוב פרברי גדול, בו למעלה מ-10,000 יחידות דיור[8]. ההחלטה על הקמת היישוב "יתיר" של קבוצת דנקנר לבסוף בוטלה, ותכנונה של חירן וכרמית נמשך[9].
המאבק נגד הקמת היישוב
בשטח בו תוכנן היישוב היה כפר בדואי לא מוכר - אום אל-חיראן, שאותו ביקשה המדינה לפנות לטובת הקמת חירן[10]. בשנת 2004 פנו נציגי אום אל-חיראן לבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 3326/04) כנגד ההחלטה להקמת היישוב חירן, בטענה כי המדינה היא זו שקבעה את ישיבתם במקום בשנות ה-50. ביוני 2007 הרסה המדינה 30 מבתי הכפר[11]. בשנת 2009 בית משפט השלום קבע כי העותרים לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודחה את העתירה. הללו ערערו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/09), ובשנת 2011 בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית משפט השלום. העותרים שבו וערערו לבית המשפט העליון. ב-2010 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להכיר ביישוב, אולם בעקבות התערבות של משרד ראש הממשלה המועצה הפכה את החלטתה למחרת[12]. במהלך הדיון בבית המשפט העליון ב-2014, עלתה השאלה למה לא להכשיר את בתי הכפר אום אלחיראן, שעל פי פסקי דין קודמים כבר נקבע שתושביו אינם מסיגי גבול ושיושבו במקום על ידי המדינה, במקום לפנותם ולהקים שם יישוב חדש, כך שיוקם במקום יישוב משותף. נציג המדינה בתגובה סירבו להשיב להצעה[13].
במאי 2015 דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של המתגוררים במקום. השופט אליקים רובינשטיין פסק שאין לאנשי אום אל-חיראן זכויות במקום ולכן פעולות הממשלה לא הפרו את זכויותיהם[10][14]. השופטת דפנה ברק ארז כתבה בדעת מיעוט שעל הממשלה לשקול שנית את הפיצוי המוצע משום שהבדואים חיו באום אל-חיראן במשך עשרות שנים כבני רשות, ובפרט הציעה הקצאת חלקות אדמה ביישוב החדש עבורם[15].
הקמת היישוב לציבור הדתי לאומי
ב-2012 החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה להקים במקום יישוב המיועד לציבור הדתי לאומי[16]. לצורך הקמת היישוב נוסד כבר ב-2008 גרעין התיישבות על ידי משפחות מבית המדרש לבוגרי צבא בעלי, בעידודה וליוויה של תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל[17]. ב-2010 עלה הגרעין למחנה יתיר, כמחנה התאקלמות זמני, על מנת להתקרב ליעד יישוב הקבע, במרכז היישוב והכניסה המזרחית מתוכנן מתחם תיירות, נופש ופנאי ויכיל מלון וקאנטרי קלאב, מגרשי ספורט[18]. לאחר פינוי אחרוני התושבים באום אל-חיראן, החלו ביולי 2017 העבודות להקמת חירן[19]. בתקנון האגודה השיתופית של היישוב נכתב שהקרקעות במקום ישווקו רק ל"שומר תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית"[20].
בינואר 2019, חתם שר הפנים אריה דרעי על צו המספח את היישוב למועצה אזורית תמר, זאת אף שהמועצה הביעה התנגדות לכך, עד אז נמצא היישוב בתחום השיפוט של המועצה המקומית מיתר[21].
חינוך וקהילה
ביישוב כ-80 ילדים בגילאי 0–10, ובמקום פועלים מעון ושני גנים. תלמידי בית הספר נוסעים לבית הספר בסוסיא. כמו כן ילדי היישוב נהנים מפעילויות חינוך בלתי פורמלי אחר הצהריים במהלך ימות השבוע ובשבתות, תלמוד תורה ומפעילויות פנאי בחופשות. פעילות התרבות ביישוב כוללת חוגים, ערבי נשים וערבי גברים, שיחות והרצאות, ארוחות משותפות וטיולי גרעין. בנוסף לפעילות התרבות ביישוב עצמו, נהנים חברי היישוב גם מאירועי התרבות המתקיימים במועצה האזורית הר חברון ובסביבה.
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.