נישואים אזרחיים
נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא על ידי נציג מוסד דתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נישואים אזרחיים הם נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא בידי נציג מוסד דתי.
מדינות רבות מגדירות את הנישואים כפי שהגדיר אותם בעבר הדין הבריטי "איחוד מרצון, ולכל החיים, של גבר אחד, עם אישה אחת, המוציא מכללו את כל האחרים".[1] בהגדרה זו מספר מרכיבים. ראשית, כאשר המדובר על "רצון", עולה בדעת התקשרות חוזית. אך המדינה אינה רואה את הנישואים כחוזה, אלא כמעמד אישי המקנה זכויות וחובות של אותם אזרחים כלפי המדינה, ואשר הכניסה אליו והיציאה ממנו שונים וחמורים מכריתת החוזה ומביטולו. שנית, הדין הבריטי מיוחס למיסוד מערכת זוגית שהיא מונוגמית, כלומר בן זוג אחד בכל פעם. זאת אף על פי שידועות מספר תרבויות שבהן נישואים הן מערכת זוגית גם של יותר משני בני זוג.
מאז תחילת המאה ה-21, ב-33 מדינות בעולם (נכון לנובמבר 2022) ישנה הכרה בנישואים גם בפני זוגות מאותו המין בשטחי המדינה, מה שידוע כנישואים חד-מיניים. במדינות אחרות מתקיימים מוסדות מקבילים, הנקראים בשמות שונים, שהמהווים הכרה של המדינה במעמד דומה או מקביל בתחומי המדינה לנישואים בין זוגות חד-מיניים ונישואים בין זוגות הטרוסקסואלים על אף שאין לו מעמד בינלאומי, הידוע כ"איחוד אזרחי".
נכון לנובמבר 2022, כ-11 מדינות ברחבי העולם (לצד הרשות הפלסטינית המוגדרת כישות אוטונומית למחצה מאז 1994 אך לא כמדינה ריבונית) לא מתירות נישואים אזרחיים או כל סוג אחר של הכרה מלבד נישואים דתיים בקרב אזרחיהן או זרים בשטחן שכוללת את: ערב הסעודית, לוב, לבנון, תימן, איראן, סוריה, איחוד האמירויות הערביות, ירדן, מאוריטניה, קטר וישראל.