Loading AI tools
שיטת טיפול פסיכולוגי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיפול דיאלקטי התנהגותי (באנגלית: Dialectical behavior therapy, DBT) הוא שיטת טיפול נפשי מבוססת עדויות.[1] השיטה פותחה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי פרופסור מרשה לינהאן (Marsha M. Linehan), חוקרת פסיכולוגיה מאוניברסיטת וושינגטון, ונועדה במקור לטיפול בהפרעת אישיות גבולית ובנטייה אובדנית כרונית. השיטה משמשת כיום לטיפול בטווח נרחב של בעיות נפשיות על ספקטרום הוויסות הרגשי, וכן בדפוסי התנהגות לא יעילים ואימפולסיביים כמו פגיעה עצמית, נטייה אובדנית ושימוש בסמים.
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מבוסס על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות השמות דגש על שינוי - שיפור היכולת לוויסות רגשי, עבודה על כישורים ומיומנויות בינאישיות, שיפור היכולת להתמודדות עם לחצים ושיפור בוחן מציאות; ומאידך על רעיונות של קבלה עצמית, תיקוף, סובלנות ועמידות למצוקה רגשית וקשיבות (מיינדפולנס), הלקוחה ממקורות בודהיסטיים.
המונח "דיאלקטיקה" הושאל על ידי לינהן מעולם הידע הפילוסופי, והוא מבטא את רציונל הטיפול, המנסה ליישב יחד את שני הניגודים הללו, בין שינוי וקבלה, ובאופן כללי לקבל את קיומן המקביל של עמדות מנוגדות בכל תחום בחיינו. הטיפול עוסק בניגודים ובמורכבות הן בעולמו של המטופל והן בקשר בין המטפל והמטופל, באתגר הקבלה של הניגודים הללו ובאמצעים להשגת גמישות ואיזון ביניהם.[2]
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי פותח כאמור על ידי מרשה לינהאן בעיקר כטיפול ממוקד ומבוסס ראיות למטופלות (בעיקר נשים) הסובלות מהפרעת אישיות גבולית ומתקשות בוויסות רגשי. לינהאן עצמה סבלה מקשיים נפשיים אלו בהיותה מתבגרת, וסימנה את יעד חייה, אותו מימשה, בפיתוח תוכנית התערבות עבור מקרי קצה רגשיים.
עם השנים הותאם והורחב טיפול DBT למצבים קליניים נרחבים יותר, בהם הפרעות אכילה, התקפי זעם, הפרעות מצב רוח, התמכרויות ועוד.[3]
הטיפול נשען על הרעיון הדיאלקטי, על פיו המציאות איננה סטטית, אלא מורכבת מכוחות מנוגדים. אצל רובנו קיימת דיאלקטיקה בין הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לבין הצורך להשתנות. ניגודיות נוספת היא המתח בין הרצון לקבל מן הטיפול, לבין הוויתור על קבלה זו ככל שהמטופל רוכש כישורים ומצבו הנפשי משתפר. הטיפול רואה את מקורותיה של פסיכופתולוגיה בתקיעות דיאלקטית: קושי לשאת מורכבות בין ׳אמיתות הפוכות׳. הקושי המהותי הזה בגמישות פסיכולוגית מתפתח לאורך שנים רבות, בהן מתחזק באופן תמידי מנגנון הרסני שמשלב בין גדילה בסביבה לא מתקפת לבין פגיעות ביולוגית מובנית.
טיפול DBT מבוסס על התאוריה הביו-סוציאלית (באנגלית: Biosocial Theory). לפי לינהאן, הבעיה העיקרית של הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נרחבת בתפקודה של מערכת הוויסות הרגשי. אי ויסות רגשי הוא תוצאה של נטייה ביולוגית (אך לאו דווקא גנטית), הֶֶקשר סביבתי, והיחסים בין השניים במהלך ההתפתחות.
הנטייה הביולוגית מתבטאת בפגיעות רגשית, בעטיה ישנה פגיעות גבוהה לגירוי רגשי, תגובתיות-יתר לגירוי רגשי וקושי לשוב למצב הבסיסי (baseline) לאחר מצבים שמסבים עוררות רגשית חזקה.
פן ביולוגי נוסף הוא תגובות אימפולסיביוֹת ומנגנון ניהול עכבות לקוי, שתורמים להתנהגויות לא יעילות במצבי משבר נקודתיים.
אדם בעל פגיעות רגשית מובנית גבוהה עשוי לפתח קושי בוויסות רגשי, אם בראשית חייו הוא נתקל בסביבה לא תומכת, המכונה במודל הביו-סוציאלי "סביבה לא מתקפת".
בסביבה כזו, חוויות אישיות סובייקטיביוֹת, כמו אמונות, מחשבות, רגשות ותחושות גופניות - אינן מקבלות תגובה מאשרת מהסביבה הקרובה. הילד חווה פער בין החוויה האישית שלו לבין המשוב של הזולת, כך שלאורך זמן מתפתחת חוסר הלימה בין החוויה האישית לבין התגובה שניתנת לה מן הסביבה. במילים אחרות, לא מתבססת תחושה טבעית של למידה מניסיון, או השענות על תחושות בטן, שניתן לכנותן כאן בהקשר זה אינטואיציה.
כך, הסביבה הבלתי מתקפת אינה מלמדת את הילד לווסת עוררות. להפך, הוא נכנס לסערה רגשית שמתעצמת יותר ויותר, במקום להירגע. הילד אינו לומד כיצד לשאת מצוקה או לבטוח באמינות תגובות הרגשיות שלו כפרשנות תקפה להתרחשויות במציאות. בסביבה כזו, ילד המבטא רגש שלילי מקבל עונש, וילד המבטא רגש בעוצמה מוגברת מקבל חיזוק לא עקבי.
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי כולל ארבעה רכיבים מובנים והכרחיים:
בדומה לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בהפרעות אחרות, הטיפול הוא מוגבל בזמן, והמטופל והמטפל מסכימים על היעדים ועל שיטת הטיפול בחוזה מפורש. ישנה חשיבות רבה למחויבות של שני הצדדים לחוזה הטיפולי ולעבודתם כצוות. גם מנחה הטיפול הקבוצתי הוא חלק בלתי נפרד מן הצוות הרתום למימוש המטרות. הטיפול דורש מן המטופל לתרגל ולהתאמן על מיומנויות שונות. כלל נוסף, הוא זמינות טלפונית של המטפל עבור המטופל ברגעי משבר.
מטרת הטיפול איננה רק לדכא התנהגות לא מתפקדת, אלא לבנות חיים מלאים ומספקים, שהמטופל יחוש ששווה לחיות אותם. הטיפול כולל ארבעה שלבים:
טיפול דיאלקטי-התנהגותי מקנה למטופל כישורי התמודדות התנהגותיים, במטרה להפחית את עוצמת התנודות הרגשיות ולסייע לו לשמור על איזון במצבי הצפה רגשית. כישורי ההתמודדות נחלקים לארבע מערכות:
הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי נועד במקור לטיפול באנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית,[4] המאופיינים בהתנהגות של הרס עצמי, כיוון שמיומנויות בינאישיות, ויסות רגשי וסובלנות למצוקה רגשית חסרות אצלם באופן ניכר.[5] הטיפול מסייע לאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית לפתח יכולות בין־אישיות, כגון: ניהול סיטואציות חברתיות באופן טוב יותר.[4] בהשוואה לטיפול הרגיל שקיבלו האנשים בקהילה (TAU – treatment as usual), המטופלים בטיפול דיאלקטי התנהגותי אושפזו פחות בבתי חולים פסיכיאטריים, ונשרו פחות מהטיפול.[4] נמצא גם שהיתרון הטיפולי בקרב אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נשמר גם לאחר שנה או שנתיים מתום הטיפול.[1] כאשר משווים את מצבם של אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית לפני הטיפול ואחריו, רואים שיפור בסימפטומים שלהם. יחד עם זאת, כאשר משווים את מצבם של המטופלים לזה של קבוצת ביקורת, לא נמצא שמי שקיבל את הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי סובל פחות מתסמינים של ההפרעה.[6]
הטיפול מסייע גם להתמודדות עם אובדנות. מחקר מטא-אנליזה על ניסויים מבוקרים הראה שהטיפול מפחית פגיעה עצמית ומוריד את השכיחות בצורך בשירותים פסיכיאטריים בעת משבר. יחד עם זאת, לא נמצא שהטיפול מפחית מחשבות אובדניות.[7] בקרב בני נוער, הטיפול מפחית פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות.[6]
טיפול דיאלקטי-התנהגותי משמש גם בטיפול בהפרעות אכילה. רוב המחקרים בקרב מבוגרים זה בדקו שלוש אדפטציות לטיפול המסורתי: מודל סטנפורד, פתיחות רדיקלית או אבחון מרובה.[8] מודל סטנפורד מקבל תמיכה מחקרית ניכרת בהקשר להתקפי אכילה. האדפטציות האחרות עדיין לא נחקרו מספיק כדי להגיע למסקנות ברורות.[8] בקרב מתבגרים, ישנם סימנים ראשוניים לכך שהטיפול מסייע להפרעות אכילה.[9]
ישנן עדויות ליעילות השיטה גם עבור אוכלוסיות קליניות נוספות, כגון אנשים עם דיכאון קליני ודיכאון עם הפרעות אישיות נלוות.[4]טיפול דיאלקטי-התנהגותי יכול לסייע גם לבעיות אחרות כמו כעס.[10]
קיימות מספר ביקורות על הטיפול. ראשית, ישנן מגבלות עקב ההטרוגניות של התסמינים בהפרעות הנלוות להפרעת אישיות גבולית, כמו: חרדה ומצבי לחץ, הפרעות אכילה אשפוז ועוד. הטרוגניות זו עשויה לסבך את התכנון והיישום של הטיפול והאפקטיביות שלו.[11] למרות הביסוס המדעי החזק של טיפול זה קיימים מספר פערים בספרות, כמו: מיעוט יחסי של גברים או מיעוט מטופלים ומידע מועט בספרות על החשיבות היחסית של רכיבים שונים של הטיפול ולתוצאות הטיפול. יתרה מכך, אף על פי שניסיונות ראשוניים ליישם שיטה זו באבחנות אחרות מהפרעת אישיות גבולית כבר מובטחים, יישומים אלה עדיין ניסיוניים וממתינים לעדויות מחקריות נוספות.[4] כמו כן, חסרים נתוני מעקב ארוכי טווח על מנת להסיק שטיפול זה משפר את איכות החיים של החולים.[11][5] לבסוף, מחקרים עתידיים צריכים להשוות שיטת טיפול זו עם טיפולים אחרים שספציפיים לסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית אשר הוכיחו את יעילותם, וזאת באמצעות מספר נקודות הערכה ארוכות טווח.[11]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.