טיפול תרופתי בסוכרת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול תרופתי בסוכרת (באנגלית: Anti diabetic medication) הוא טיפול בסוכרת על ידי הורדת רמות הגלוקוז בדם. למעט אינסולין, אקסנטיד ופרמלינטיד (pramlintide), כל התרופות המשמשות לטיפול בסוכרת ניתנות באופן פומי (משמע, דרך הפה, בעזרת כדורים). קיימים סוגים שונים של תרופות לטיפול בסוכרת, והבחירה בהן תלויה בסוג הסוכרת, גיל ומצב בריאותי של החולה, יחד עם גורמים נוספים.
סוכרת מסוג 1 היא מחלה הנגרמת בשל מחסור באינסולין. על כן, חולים בסוכרת מסוג 1, חייבים להזריק אינסולין.
סוכרת מסוג 2 נגרמת בשל עליה בתנגודת לאינסולין על ידי התאים (הגוף מתנגד לספיגת האינסולין). לכן, הטיפול בסוכרת סוג 2 מתחלק לשלוש: ראשית, טיפול בתרופות אשר מעלות את רמות האינסולין המופרש מהלבלב. שנית, תרופות המעלות את רגישות הרקמות לאינסולין. שלישית, תרופות המורידות את רמת הספיגה של גלוקוז במעיים לאחר האוכל.
מספר קבוצות של תרופות, רובן ניתנות דרך הפה (בכדורים), נמצאו אפקטיביות בסוכרת סוג 2, לרוב בשילוב שלהן. הטיפול התרופתי בחולי סוכרת מסוג 2 יכול לכלול גם מתן אינסולין, לאו דווקא לאחר כישלון בטיפול תרופתי בכדורים, אלא לעיתים לצורך השגת יעילות מרבית של השילוב התרופתי הנ"ל.
ההתוויות הקיימות להוספת טיפול באינסולין בחולי סוכרת סוג 2 הן:
- יעדי איזון שלא הושגו באמצעות טיפול בכדורים ושינוי בהרגלי חיים. משמש, מצב בו חולה סוכרת נמצא עם ערכי HbA1c מעל 7% או מעל יעדי האיזון האישיים במשך עד חצי שנה; יחד עם טיפול תרופתי פומי (דרך הפה) משולב הכולל שתי תרופות שונות ומעלה ובנוסף לכך, אורח חיים בריא
- תיקון היפרגליקמיה קיצונית (מעל 250 מ"ג/ד"ל גלוקוז בדם) או מצבים בהם יש קטונוריה או סוכרת המתבטאת בריבוי שתן (פוליאוריה), ירידה במשקל וכדומה.
- הריון
- כאשר קיימות התוויות נגד לטיפול פומי כגון אי ספיקת כליות ושחמת הכבד
- בכל שלב במהלך המחלה גם לפני מיצוי הטיפול התרופתי הפומי, כולל טיפול כקו ראשון.
ה[1]טיפול התרופתי :
אינקרטינים
אינקרטינים הן תרופות הפועלות על מנגנון ההורמון GLP-1 שאף הוא חסר בקרב חולי סוכרת, לצד המחסור באינסולין. בקבוצה זו נכללות תרופות המחקות את פעילותו של הורמון GLP-1 הגורם לעליה בהפרשת אינסולין מתאי הבטא בלבלב.
בישראל משווקות ביאטה (Byetta) ויקטוזה, ליקסומיה וטרוליסיטי (Trulicity) הכלולות בסל הבריאות לחולי סוכרת מסוג 2. התרופות ניתנות בהזרקה תת-עורית. בעולם קיימות תרופות נוספות מקבוצה זו שאינן משווקות בישראל.
מעכבי האנזים Dipeptidyl Peptidase IV:
יעילותן של תרופות ממשפחת מעכבי DPP-IV נבדקה במספר רב של מחקרים קליניים. התרופות האלו יכולות להינתן לבד או בשילוב עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת. כשהן ניתנות לבד או עם מטמורפין, יעילותן מתבטאת ביתרונות הבאים:
- כמעט ואינן גורמות להיפוגליקמיה
- בעלות השפעה נייטרלית על משקל גופם של המטופלים
- יכולות לאזן את HbA1c עד 1% הורדה בערך (הממוצע עומד על 0.74%)
- ניתן להשתמש בהן גם במצבים של אי ספיקת כליות כרונית