טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד'
אתר מורשת עולמית הכולל מספר טירות ומערכי ביצורים בוויילס / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד' (באנגלית: Castles and Town Walls of King Edward in Gwynedd) הם אתר מורשת עולמית שהוגדר על ידי אונסק"ו וממוקם בגוויניד', ויילס. האזור כולל את הטירות בומריס והרלך, וכן הטירות והחומות קרנארבון וקונווי. אונסק"ו רואה את אתרים אלו כ"דוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות צבאית של סוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14 באירופה".
אתר מורשת עולמית | |||||
---|---|---|---|---|---|
| |||||
מידע כללי | |||||
סוג | קבוצת מבנים | ||||
מיקום | גוויניד' | ||||
מדינה | ויילס ויילס, הממלכה המאוחדת | ||||
הקמה ובנייה | |||||
תקופת הבנייה | ? – העשור של 1280 | ||||
תאריך פתיחה רשמי | שנות ה־80 של המאה ה־13 | ||||
מידות | |||||
שטח | 6 הקטאר | ||||
קואורדינטות | 53°08′23″N 4°16′37″W | ||||
את הביצורים הללו בנה אדוארד הראשון, מלך אנגליה לאחר פלישתו לצפון וויילס בשנת 1282. אדוארד הביס את הנסיכים הוולשים המקומיים והחל להשתלט על האזור וליישב אותו. הוא יצר עיירות מבוצרות חדשות, המוגנות על ידי טירות, בהן יכלו מהגרים אנגלים להתיישב ולנהל את השטחים. הפרויקט היה יקר מאוד ומתח את המשאבים המלכותיים עד קצה הגבול. בשנת 1294 התרחשו מרידות וולשיות בהנהגתו של מדוג אפ לוולין. טירות קונווי והרלך היו מוכנות ושרדו את המרד, אך קרנארבון, שהעבודה עליו הושלמה רק חלקית, הותקף וננזק. לאחר מכן, חידש אדוארד את תוכנית הבנייה והורה על תחילת העבודה בבומריס. אולם מלחמותיו של אדוארד בסקוטלנד החלו לדרוש מימון מלכותי, ובמהרה הואטה העבודה בשנית. עבודות הבנייה על כל הביצורים הופסקו עד 1330, מבלי שקרנארבון ובומריס הושלמו לחלוטין.
הביצורים מילאו חלק חשוב בסכסוכים בצפון ויילס במאות הקרובות. הם היו מעורבים בעלייתו של גלינדור בראשית המאה ה-15 ובמלחמות השושנים בסוף אותה המאה. על אף הירידה במשמעותיות הצבאית בעקבות שושלת טיודור שישבה בכס המלוכה החל משנת 1485, הטירות עמדו לשירות במהלך מלחמת האזרחים האנגלית במאה ה-17. בעקבות המלחמה הורה הפרלמנט על הקטנה, או השמדה מכוונת של חלקים מקונווי והרלך, אך החשש מפלישה פרו-רויאליסטית מסקוטלנד הבטיח כי קרנארבון ובומריס יישארו על כנם. הם הפכו לפופולריים בקרב אמנים מבקרים בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ומספר המבקרים גדל ככל שהגישה לאזור השתפרה בתקופה הוויקטוריאנית. המדינה הבריטית השקיעה רבות בטירות ובחומות במהלך המאה ה-20, ושחזרה רבות מתכונותיהם מימי הביניים. בשנת 1986 הוכרזו האתרים כאתר מורשת עולמית, כדוגמאות מצטיינות לביצורים וארכיטקטורה צבאית שנבנו במאה ה-13, וכעת הם מופעלים כאטרקציות תיירותיות על ידי סוכנות המורשת הוולשית Cadw.
במשך רוב המאה ה-20, הטירות והחומות נחשבו בעיקר כמבנים הקיימים לצורכים צבאיים. השימוש הרב במצודות קונצנטריות, ברביקנים ובתי שערים הובילו את הארכאולוג ד. ג. קת'קארט קינג לתאר אותם כ-"זניט בניית הטירות האנגלית", והאדריכל סידני טוי העריך אותן כ-"כמה מהטירות החזקות ביותר בכל תקופה או מדינה".[1] בסוף המאה ה-20, ובמאה וה-21, הדגישו היסטוריונים רבים כדוגמת מייקל פרסטוויץ' ואביגיל ווית'לי את תפקידי האתרים כארמונות וסמלים של הכוח המלכותי. מיקומם של טירות כמו קרנארבון וקונווי נבחרו על פי חשיבותם הפוליטית וכן על תפקידיהם הצבאיים, ונבנו על גבי אתרים השייכים לנסיכים הוולשים. הטירות הכילו דירות וגינות מפוארות, מתוך כוונה לתמוך בפאר חצרות המלכות גדולות. בטירת וחומת קרנארבון שולבו עבודות אבנים יקרות, שנועדו ככל הנראה לחזק את יוקרתו האישית של אדוארד. תפקידו המדויק של האדריכל המלכותי ג'יימס מסנט ג'ורג' בפרויקט הבנייה עדיין לא ברור לגמרי ומהווה נושא לוויכוח עבור אקדמאים. עם זאת, המקורות העיקריים מצביעים על כך שהוא מילא תפקיד מפתח, ותיאר אותו כ"מגיסטרו ג'ייקובו דה סנטו ג'ורג'יו, מגיסטרו אופרציונום רגיס בוואליה" (Magistro Jacobo de sancto Georgio, Magistro operacionum Regis in Wallia) או "מאסטר ג'יימס מסנט ג'ורג', מאסטר עבודות המלך בוויילס" (Master James of Saint George, Master of the King’s Works in Wales).[2]