טירת נוישוונשטיין

טירת נוישוונשטיין (בגרמנית: Schloss Neuschwanstein, מבוטא: נוֹי-שְוְוָאן-שטַאיין) נמצאת בקרבת טירת הוהנשוונגאו (אנ') ופיסן (אנ'), בדרום מדינת בוואריה שבגרמניה, סמוך לגבול האוסטרי. פירוש שם הטירה הוא "אבן הברבור החדשה".

הדפס צבעוני של הטירה משנת 1890

מבט כללי על הטירה וסביבתה

איור צבעוני של אולם הכניסה לטירה

טירת נוישוונשטיין
Schloß Neuschwanstein

טירת נוישוונשטיין
מידע כללי
סוג	ארמון, אטרקציה תיירותית, שאטו, טירה, מוזיאון
כתובת	Neuschwansteinstraße 20
מיקום	שואנגאו
מדינה	גרמניה
בעלים	בוואריה
מייסדים	לודוויג השני, מלך בוואריה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1869
תאריך פתיחה רשמי	1869
חומרי בנייה	לבנה, אבן גיר, אבן חול
אדריכל	כריסטיאן יאנק, Georg von Dollmann, Eduard Riedel, Julius Hofmann
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו רומנסקית, התחייה הגותית
מידות
גובה	65 מ'
גובה מעל פני הים	940 מ'
קואורדינטות	47°33′27″N 10°44′58″E
www.neuschwanstein.com

היסטוריה

בבנייתה של הטירה החל לודוויג השני (לודוויג המשוגע) מלך בוואריה ב-5 בספטמבר 1869. על עיצובה היה אחראי המעצב כריסטיאן יאנק (אנ') ועל בנייתה הופקד האדריכל אדוארד ריידל. הטירה נבנתה סמוך לטירה קיימת ליד הוהנשוואנגאו, שאותה שיפץ אביו של לודוויג, מקסימיליאן השני, משנת 1832 ונקראה "שוונשטיין" ("אבן הברבור"). את טירתו החדשה כינה לודוויג "הוהנשוואנגאו החדשה", ורק לאחר מותו קיבל המקום את שמו הנוכחי.

כיום מקובל להניח כי המלך החל בבניית הטירה כדי לפצות על אובדן שלטונו הממשי במדינה בעקבות חוזה כניעה שחתם מול הפרוסים. חוזה זה נישל ממנו כל סמכות שלטונית אמיתית, ועקב כך החל להתכנס בתוך עצמו ולבנות את טירותיו המפורסמות כדי ליצור לעצמו מעין ממלכה פרטית שבה עדיין ישמש כשליט כל יכול.

לודוויג, אשר כבר מגיל צעיר התעניין בסיפורי העם הגרמניים על אביר הברבור לוהנגרין, ראה את עצמו בשגיונותיו כהתגלמותו המודרנית של האביר והקדיש את בניית הטירה לאביר שהברבור הוא סמלו, כמו גם הסמל של רוזני המחוז בו נבנתה. לאחר שהושלמה רוב הבנייה, קרא לודוויג למלחין ריכרד וגנר אותו העריץ ואשר אחת מהאופרות שלו עסקה בסיפורו של לוהנגרין, להתגורר עמו בטירה. לכבוד האורח עיטר המלך את חדריו בשטיחי קיר המתארים את תוכני האופרות שלו.

הטירה נבנתה על שרידיה של טירה מתקופת ימי הביניים. שרידים אלו היו היסוד למבנה החדש והבסיס ההשראתי לסגנון בו נבנה, סגנון נאו-רומנסקי המאדיר את תקופת אבירי ימי הביניים אשר נתפסה כרומנטית ביותר בעיני המלך הצעיר.

על אף דרישותיו של המלך השאפתן, בניית הטירה ארכה זמן רב מהצפוי, ובשלבים מסוימים של הבנייה נדרשו האמנים השוקדים על המלאכה לעבוד גם במשמרות לילה כדי לעמוד בלוח הזמנים הנוקשה שהציב המלך. עם השלמת שער הכניסה, החלק הראשון שנבנה, העתיק לודוויג את מגוריו לטירה למספר שנים, כדי שיוכל לפקח מקרוב על העבודות.

אולם ככל שהתקדמה הבנייה, הלך המלך לודוויג והתרחק מחברת אנשים. הוא הפך מתבודד וסגפן, ובא במגע עם אנשי חצרו רק כשהיה מחויב לכך. בד בבד עם תהפוכות הנפש של המלך, שינה ללא הרף את הוראות הבנייה וחדרים פנימיים שינו את ייעודם ועברו הסבות, דבר שהאט אף יותר את בניית הטירה.

טקס החנוכה הרשמי של הטירה נערך בשנת 1880, אף שרבים מאגפיה טרם הושלמו, והמלך עצמו עבר להתגורר בה בשנת 1884.

בנייתה של הטירה החדשה לא הסתיימה עם מותו המסתורי של לודוויג בשנת 1886. ביוני 1886 החליטה ממשלת בוואריה להדיח את המלך שהתגורר בטירה באותה העת. ב-11 ביוני הגיעה משלחת הדחה בפיקודו של ברנרד פון גודן לטירה, והמלך אולץ לעזוב את המקום עוד באותו הלילה. לודוויג הושם תחת השגחתו של פון גודן, וב-13 ביוני מתו שני האנשים בנסיבות מסתוריות בסמוך לאגם שטרנברג שליד טירת ברג. לאחר הלווייתו של המלך, שהספיק להתגורר באזור המגורים שבטירתו רק 117 ימים, הופסקו עבודות הבנייה, והאתר, על החדרים הפרטיים שבו, נפתח לקהל הרחב בתשלום, עת מרבית החדרים בתוך הארמון נשארו עדיין במצב בלתי מוגמר. לודוויג מעולם לא התכוון לפתוח את הטירה לציבור, אך עד מלחמת העולם הראשונה היוותה הטירה מקור הכנסה יציב עבור משפחת המלוכה של בוואריה. תחילה הורשו המבקרים לנוע בטירה בחופשיות, אך המנהג הופסק היות שנגרם נזק לרהיטים.

את סיומה הרשמי של הבנייה נהוג לציין בשנת 1891, כשבע שנים לאחר שהפכה לאתר תיירות, אולם סיום העבודות מתייחס רק למבנים שבנייתם כבר הייתה בעיצומה, ולמעשה חלקים שלמים בתוכניות הבנייה המקוריות מעולם לא הוצאו לפועל. אחד מחלקים לא בנויים אלו הוא "המגדל הענק", אשר היה אמור להתנוסס במרכזה של החצר הפנימית ולגמד את שאר מגדליה וצריחיה של הטירה לנוכח גובהו האדיר.

בניגוד לשמועה שנפוצה במהרה לאחר מותו של המלך, הוצאות בניית הטירה לא באו מקופת המדינה הבווארית, אלא מומנו מכיסו הפרטי של המלך.

תודות למיקומה הנידח, הצליחה הטירה לשרוד את שתי מלחמות העולם ללא פגע. עד שנת 1944 שימשה הטירה, תחת הנאצים, כמסתור ליצירות אומנות שנבזזו מצרפת. באפריל 1945 שקל האס-אס לפוצץ את הטירה ביחד עם יצירות האומנות על מנת למנוע את נפילתן בידי האויב, אך התוכנית מעולם לא יצאה לפועל.

כיום

כ-1.3 מיליון תיירים מבקרים מדי שנה בטירה והיא מהווה את אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באירופה. משיקולי ביטחון, ניתן לבקר בטירה רק במסגרת טיול מודרך הנמשך 35 דקות. קיימים גם טיולים מודרכים מיוחדים בטירה המתמקדים בנושאים ספציפיים. בחודשי השיא יוני-אוגוסט, מבקרים בטירה כ-6,000 אנשים ביום ואורחים ללא הזמנה מראש עלולים לחכות שעות בתור. רכישת כרטיסי כניסה מבוצעת רק במרכז הכרטיסים בהוהנשוואנגאו. החל מפתיחתה של הטירה לקהל הרחב, ביקרו בה יותר מ-60 מיליון מבקרים (מעודכן ל-2008). בשנת 2004, הסתכמו הכנסות הטירה מביקורים ב-6.5 מיליון יורו.

הטירה כהשפעה לטירות אחרות

נוישוונשטיין היא מקור ההשראה לעיצוב טירת היפהפייה הנרדמת בפארק דיסנילנד, אותה בנה וולט דיסני לאחר ביקורו בבוואריה, וכן לטירות בדיסנילנד פריז ובדיסנילנד הונג קונג. טירת סינדרלה, המוצבת בדיסניוורלד ובדיסנילנד טוקיו, אינה מבוססת עליה אלא על טירת ד'אוסה בצרפת, וכן ממספר טירות נוספות, כגון: טירת פונטנבלו, ארמון ורסאי, טירת שנונסו, שאטו דה פיירפונדס, טירת שאמבור, טירת שומון (אנ'), האלקסר של סגוביה, טירת מושנה (אנ') וכנסיית טין.^{[דרושה הבהרה]}

בטירה נערכו צילומי הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים". טירת נוישוונשטיין הופיעה בסרט "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" משנת 1968 כ"טירת וולגריה".

הטירה גם הופיעה במגוון ספרים, כמו "ארץ האגדות".

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: טירת נוישוונשטיין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טירת נוישוונשטיין

• אתר האינטרנט הרשמי של טירת נוישוונשטיין
• טירת נוישוונשטיין, ברשת החברתית אינסטגרם
• טירת נוישוונשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טירת נוישוונשטיין