טלקומוניקציה

טלקומוניקציה (על פי האקדמיה ללשון העברית: בֶּזֶק, מצרפתית: Télécommunication) היא תקשורת או העברת מידע הנעשים באמצעים טכנולוגיים כמו כבלים, גלי רדיו, מערכות אופטיות או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות.[1] הטלקומוניקציה נעשית בערוצים להעברת מידע (דוגמת אותות אלקטרוניים) גם באמצעות אמצעים פיזיים (דוגמת כבלי תקשורת) וגם באמצעות גלים אלקטרומגנטיים.

טרום הטלקומוניקציה, השתמשו בני האדם באמצעים שונים לתקשורת בין מרחקים מוגבלים כמו: משואות, איתותי עשן, סמפורים, דגלי איתות והליוגרפים, הכאות תוף ושריקות. פיתוח טכנולוגיות תקשורת אלקטרוניות ואלקטרומגנטית, החל מהמהפכה התעשייתית ולתוך התקופה המודרנית, אפשרו תקשורת בין מרחקים גדולים באמצעות מכשירים דוגמת הטלגרף, הטלפון והטלפרינטר וכן רשתות תקשורת, גלי רדיו ומיקרו, קו תקשורת, סיבים אופטיים ולווייני תקשורת. המהפכה בתקשורת האלחוטית החלה בעשור הראשון של המאה ה־20, עם ההתפתחות בתקשורת רדיו על ידי גוליילמו מרקוני. חלוצים בולטים נוספים בתחום התקשורת האלקטרונית והאלקטרומגנטית הם סמואל מורס וצ'ארלס ויטסטון (טלגרף), אלכסנדר גרהם בל (טלפון), אדווין ארמסטרונג ולי דה פורסט (רדיו), ג'ון לוגי ביירד ופילו פרנסוורת' (טלוויזיה).