יהדות בחריין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות בחריין היא אחת הקהילות היהודיות הקטנות בעולם, אם כי מקורותיה הולכים אחורה לעת העתיקה המאוחרת. מקורות תלמודיים מתייחסים לנמלים ולאיים במפרץ הפרסי, דבר המצביע על כך שאולי יהודים כבר אז התיישבו באזור זה. מקורות בערבית מתעדים יהודים בבירה הוותיקה של בחריין, חג'אר, בזמן הכיבוש האסלאמי בשנת 630 לספירה במאה ה-12, הנוסע היהודי בנימין מטודלה מזכיר 500 יהודים המתגוררים בקאיס, ו-5,000 באל-קאטף, העוסקים בשליית פנינים. במאה ה-19 היו בבחריין סוחרים יהודים מעיראק, פרס והודו.[1]
הקהילה היהודית קטנה במהלך המאה ה-20. בשנת 1968 נותרו כ-100 יהודים בלבד בעיר הבירה החדשה מנאמה.[1] בתחילת המאה ה-21 נותרו בבחריין כ-30 יהודים. הקהילה שמרה על בעלות על בית כנסת, אך הוא לא היה בשימוש ותפילות התקיימו בבתים פרטיים בחגים. הקהילה היהודית שמרה גם על בית הקברות שלה.[1][2]
מאז עצמאותה של בחריין בשנת 1971 לא היו לבחריין יחסים רשמיים עם ישראל עד שנחתמו הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים בשנת 1993, שבעקבותיהם נוצרו יחסים רשמיים למחצה, במיוחד מסחריים.[1][2] יהודי בחריין לא הורשו לבקר בישראל, אם כי באופן רשמי, בחריין הסכימה להפסיק את הדבקות בחרם הכלכלי על ישראל תמורת הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית בשנת 2004.[3]
בספטמבר 2020 הסכימו בחריין וישראל לכונן יחסים דיפלומטיים. נוצרו גם קישורי נסיעות בין שתי המדינות.[4]
החל משנת 2010, בחריין מונה כ-37 יהודים בלבד.