יהדות בראילה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העיר בראילה, נמל חשוב על חוף הדנובה, נוסדה ב-1368 בשם "איבראילוב" ונכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ב-1538. בראילה הייתה שטח כיבוש עות'מאני המנוהל ישירות על ידם עד 1829, כאשר לפי הסכם אדריאנופול הפכה לנמל של נסיכות ולאכיה.
היהודים בבראילה מוזכרים לראשונה במאה ה-15. יהודי בראילה היו ממוצא ספרדי והתגוררו בעיקר ב"רחוב היהודים", שם היו להם בית כנסת ובית קברות. אחרי שבראילה הוכרזה נמל חופשי ב-1829, נהרו יהודים רבים מחבלי נסיכות מולדובה אליה. השלטון המרכזי של נסיכות ולאכיה לא ראה זאת בעין יפה וחלק מהיהודים גורשו. השלטון המקומי מחה כנגד זאת והיה מעוניין בבוא היזמים היהודים. תחת שלטונו של בארבו שטירביי, שליט ולאכיה נפסק גירוש היהודים.
יהודי בראילה התארגנו בגילדה היהודית ובחרו בישראל בוהור להנהיגם. בוהור נהג להלשין לשלטונות על יהודים מחללי שבת וקנאותו גרמה לחלקם להתנצר.
ב-1862 התרחש פילוג בקהילה היהודית של בראילה בגלל סכסוך עם הרב מרגוליס על רקע יוזמת הקהילה לבניית היכל מודרני[1]. בוטל המס על השחיטה ומחוסר תקציב נסגר בית החולים היהודי[2]. ב-1862 הוקם בבראילה בית הכנסת הרפורמי הראשון בשטח הרגאט[3].