יהודה בריה דרבי חייא
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבי יהודה בן רבי חייא היה אמורא בתקופת המעבר בין תנאים לאמוראים, בנם של רבי חייא ויהודית, ותאומו של חזקיה[1].
עובדות מהירות מקום קבורה, מקום פעילות ...
מקום קבורה | טבריה |
---|---|
מקום פעילות | ארץ ישראל |
תקופת הפעילות | ראשון לאמוראים סוף תקופת התנאים ותחילת תקופת האמוראים |
השתייכות | בטבריה |
רבותיו | רבי יהודה הנשיא, אביו - רבי חייא |
סגירה
אמרותיו מוזכרות בתלמוד פעמים רבות, בעיקר בסדר קדשים[2].
בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי ינאי. לאחר נישואיו הלך ללמוד בבית המדרש כל השבוע, ובשבת היה מגיע הביתה, כשלפניו הולך עמוד של אש. באחת מהפעמים, היה שקוע בסוגיה תלמודית ולא שם לב שכבר הגיע הזמן שבו נהג לבוא לביתו, לקיים את מצוות עונה שזמנה לתלמידי חכמים הוא פעם בשבוע. כאשר שמע על כך חותנו רבי ינאי, אמר: כנראה שיהודה נפטר, שכן לוּ היה בחיים, ודאי לא היה מבטל את מצוות העונה. לפי הסבר חכמי התלמוד, דבריו של רבי ינאי היו ”כשגגה היוצאת מלפני השליט” כלומר - דבריו של צדיק מוכרחים להתקיים גם אם לא התכוון לקיומם, ויהודה חתנו נפטר[3].