יהודים
עם ממוצא שמי, קבוצה אתנית, דתית ולאומית שמקורה בחלק מתושבי ארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
יהודים הם לאום וקבוצה דתית שמקורה על פי המסורת בחלק משבטי ישראל, ובממלכות העבריות ישראל ויהודה, שהיו מתושבי ארץ ישראל שבמזרח התיכון בסוף האלף השני לפנה"ס. האתניות, הלאומיות, התרבות והדת היהודיות קשורות זו לזו באופן הדוק; האמונה המסורתית של העם היהודי היא היהדות. במהלך ההיסטוריה הצטרפו או צורפו לעם היהודי אישים וקבוצות שונות בתהליך שמכונה גיור.


קולאז' של אישים יהודים. לחיצה על תמונה תוביל לשם האדם המופיע בה | |
אוכלוסייה | |
---|---|
כ-15.3 מיליון[1] | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ישראל יהדות התפוצות (2022): 8,250,000 [3]: ארצות הברית צרפת קנדה הממלכה המאוחדת ארגנטינה רוסיה אוסטרליה גרמניה ברזיל דרום אפריקה הונגריה אוקראינה מקסיקו הולנד בלגיה איטליה שווייץ אורוגוואי צ'ילה שוודיה טורקיה ספרד אוסטריה פנמה שאר העולם: 163,000 הנתונים לגבי יהדות התפוצות הם לפי ההגדרה העצמית של אנשים המזדהים כיהודים הן כדת והן כלאום | |
שפות | |
עברית, שפות יהודיות. | |
דת | |
יהדות | |
קבוצות אתניות קשורות | |
שומרונים, ערבים, עמים שמיים נוספים |
היהודים התהוו כקבוצה אתנית ודתית בסוף האלף השני לפנה"ס באזור בלֶבַנְט הידוע כארץ ישראל. מצבת ישראל המצרית מאזכרת את השמדתה של קבוצת אוכלוסייה בשם "אִי-סִי-רִי-אַר", אשר רוב החוקרים מפרשים כ"ישראל", באזור כנען בסוף המאה ה-13 לפני הספירה (שלהי תקופת הברונזה). בהמשך התבססו באזור זה ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שעל פי הכתוב בתנ"ך התחילו כממלכה מאוחדת בעלת אוכלוסייה משותפת; עם זאת, היהודים נקראים על שם ממלכת יהודה, שנותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס, וחרבה בשנת 586 לפנה"ס עם גלות בבל. במהלך התקופות ההלניסטית והרומית בארץ, בימי החשמונאים (תחילת עד אמצע המאה הרביעית לספירה לערך) השיגו היהודים עצמאות קצרה שבה הורחבו גבולות הממלכה. במקביל שגשגה פזורה יהודית גדולה בכל אגן הים התיכון, ובתקופת בית שני הגיע אחוז היהודים באוכלוסיית העולם לשיא היסטורי. במהלך מרידות יהודה ברומא, יהודים רבים נהרגו, נעקרו או נמכרו לעבדות, וחבל יהודה כמעט התרוקן כולו מיושביו. לאחר המרידות מרכז כובדו של היישוב היהודי עבר לגליל, ובתקופת שלטונה העוין של האימפריה הביזנטית הנוצרית הוא הפך לגורם שולי.[4] היישוב היהודי המשיך להצטמצם במהלך השליטה המוסלמית בארץ, והגיע לכדי כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם בגליל המזרחי.[5] במהלך התקופה העות'מאנית התרחשו מספר עליות מאורגנות של יהודים שהרחיבו את היישוב הישן בכמה אלפי נפשות, אך רק עם הקמת התנועה הציונית החל גל של עליות המוניות שהגדילו את שיעור היהודים באוכלוסייה מכ-8% בסוף המאה ה-19 לכ-37% ערב הקמת המדינה.
במקביל, קהילות יהודיות הוסיפו להתבסס בארצות שונות, ולקהילות הוותיקות בארצות האסלאם ובאיטליה נוספו קהילות במרכז ומזרח אירופה ובספרד. בסוף מאה ה-15 גורשו היהודים מספרד, ונדדו בחלקם למזרח התיכון, בחלקם לאירופה ובחלקם לצפון אפריקה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיעה אוכלוסיית היהודים בעולם לשיא מספרי של 16.7 מיליון נפש וייצגה 0.7% מהאוכלוסייה העולמית. במהלך המלחמה ביצעו גרמניה הנאצית ומשתפי הפעולה שלה את השואה, שבה הם רצחו בשיטתיות כשישה מיליון יהודים. מאז עלתה באיטיות שוב אוכלוסיית היהודים, כאשר השאלה מיהו יהודי, במיוחד לאור שיעורים גבוהים של נישואי תערובת, משפיעה על המספר המדויק שיש לציין של היהודים בעולם.
מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית והיא המדינה היהודית היחידה בעולם. חוק השבות של המדינה מעניק זכות למתן אזרחות לכל יהודי בתפוצות. כ־45% מיהודי העולם חיים בישראל[1], היא המדינה היחידה בעולם שבה היהודים מהווים רוב, והמדינה היחידה שבה האוכלוסייה היהודית גדֵלה בזכות ריבוי טבעי. נכון לשנת 2021 יש ברחבי תבל כ־15.2 מיליון יהודים, המהווים מיעוט של כ־0.2% מאוכלוסיית העולם כולו[1].