ימי הביניים

ימי הביניים (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שתחילתה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה. המונח הופיע לראשונה באיטליה במהלך המאה ה־15, לציון העידן שבין נפילתה של הקיסרות הרומית בשנת 476 (במאה החמישית), עד 1492 (במאה ה־15) – שנת גילוי יבשת אמריקה וגירוש המוסלמים מספרד (או התקופה הנוכחית, בלטינית: Praesens Tempus).

בהיסטוריוגרפיה קיימים מונחים מקבילים למונח ימי הביניים: "הזמנים האפלים" ו־"התקופה החשוכה" (בגרמנית: Dunkle Zeitalter; באנגלית: The Dark Ages). כוונת המלומדים שהגו את המונחים הייתה להבחין בין התרבות והחשיבה שהיו מקובלות בעת העתיקה, לבין התקופה שבאה אחריה, אותה תיארו כעידן של אפלה ושקיעה.

תיקוף ימי הביניים - כלומר הקביעה מתי התחילו ומתי נסתיימו, והחלוקה לתת-תקופות על פי שנים - הוא עניין שנוי במחלוקת בין היסטוריונים. ישנה אמנם הסכמה על מסגרת הזמן הכללית של התקופה, והוויכוחים הם לגבי הגדרת תאריכים מדויקת יותר. בשל כך, בהיסטוריוגרפיה קיימים תיקופים שונים של ימי הביניים, בהתאם לזווית ההתייחסות - היסטורית, כלכלית, תרבותית, גאוגרפית, ביולוגית, וכדומה - אך מקובלת חלוקה הממקמת את נקודת הפתיחה של ימי הביניים בשקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית, ואת נקודת הסיום שלהם בעליית הרנסאנס במדינות אירופה השונות, החל במאה החמש-עשרה באיטליה ועד תחילת המאה השבע-עשרה בצפון אירופה, ואף מאוחר יותר.