מדעי הקרקע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדעי הקרקע או תורת הקרקע (באנגלית: soil sciences) הוא תחום מדעי אשר נושא מחקרו הוא הקרקע. הקרקע, כתָּוֶךְ המחבר בין הליתוספירה, האטמוספירה, הביוספירה וההידרוספירה, נחקרת על ידי מדענים הבאים מתחומים שונים.
כיום נהוג פצול מדעי הקרקע לשני תת-תחומים שונים אשר החפיפה ביניהם רבה מאד:
- אדפולוגיה - חקר האינטראקציה בין אורגניזמים קרקעיים לבין החלקים האביוטיים.
- פדולוגיה - חקר הִוָּצרות קרקעות, התפתחותן, אפִיונן, ותפוצתן על-פני כדור הארץ. תחום האדפולוגיה כולל גם את מיון הקרקע.
לא כל העוסקים בתחום מקבלים פיצול זה.
מבוא
מדעי הקרקעי הם תחום מדעי צעיר יחסית. כאבי התחומים נחשב הגאולוג והגאוגרף הרוסי וסילי דוקוצ'ייב אשר הצעיד וקידם את מדעי הקרקע ברוסיה במאה התשע-עשרה. הוא הגה את רעיון חמשת הגורמים המשפיעים של הקרקע: אקלים, ביוטה, סלע האם, זמן וטופוגרפיה.
קרקעות
קרקעות שונות מסלעים על אף שהן נובעות מסלעי האם. קרקעות מתבלות מהר עקב השפעות חיצוניות ופנימיות וגילן של קרקעות נמדד באלפי שנים בלבד. עם הקרקעות הישנות ביותר בנות כ-16,000 שנה נמנות קרקעות מתקופת הדריאס הקדומה (אנ').[1]
בתחום מיון הקרקעות יש להבחין בין מיון קרקע של מדעני קרקע לבין מיון קרקע של מהנדסים. בעוד שהראשונים מעוניינים בהבנת הקרקע כשלעצמה האחרונים מתעניינים יותר בתכונותיה של קרקע נתונה והאם היא תעמוד בשימוש מיועד בקרקע על ידי בני אדם.
מיון הקרקעות הנפוץ ביותר כיום הוא המיון של מחלקת החקלאות של ארצות הברית. מיון זה מבחין בין 12 סוגי אב שונים של קרקעות המתפצלים לתת-קבוצות רבות יותר.[2]
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
