מה יפית עמק נוי (סרט)
סרט משנת 1941 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מה יפיתָ עמק נָוִי (באנגלית: How Green Was My Valley, תרגום מילולי: "כמה ירוק היה העמק שלי") הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1941, שהתבסס על ספר בשם זה מאת ריצ׳רד לוולין. מפיק הסרט היה דאריל פ. זאנוק והוא בוים בידי במאי המערבונים ג'ון פורד. הסרט היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזכה בחמישה, בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ופרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, תוך שהוא גובר על סרטים קלאסיים שהופקו באותה שנה כ"האזרח קיין", "הנץ ממלטה" ו"חשד" של אלפרד היצ'קוק. הסרט פורש את זכרונות ילדותו של לוולין, ומגולל את סיפורה של משפחת מורגן קשת היום, החיה בכפר בעמק בדרום ויילס, שכלכלתו מבוססת על מכרות פחם, במפנה המאה העשרים. הסרט נוגע בנושאים כמסורת עממית ונוף ירוק הנדחקים בשל הקידמה, פער דורות, תנאי החיים והעבודה הקשים והמסוכנים, שביתות והתאגדות עובדים, פער מעמדות, התעללות בילדים, התמודדות עם רכילות בקהילה קטנה ושמרנית ועוד. עם זאת, הצגת הדברים היא ברוח נוסטלגית והוא מלווה בשירי עבודה וולשיים מקוריים.
כרזת הסרט | |
מבוסס על | How Green Was My Valley |
---|---|
בימוי | ג'ון פורד |
הופק בידי | דאריל פ. זאנוק |
תסריט | פיליפ דאן |
עריכה | ג'יימס קלארק |
שחקנים ראשיים | וולטר פידג'ן, מורין או'הרה, דונלד קריספ, שרה אלגוד, רודי מקדואל |
מוזיקה | אלפרד ניומן |
צילום | ארתור ס. מילר |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | פוקס המאה ה-20 |
חברה מפיצה | פוקס המאה ה-20 |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 28 באוקטובר 1941 |
משך הקרנה | 118 דקות |
שפת הסרט | אנגלית, וולשית |
סוגה | סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
תקציב | $1,250,000 |
הכנסות | $6,000,000 |
פרסים | 5 פרסי אוסקר, 10 מועמדויות |
דף הסרט ב־IMDb | |
סיפור העלילה, מסופר דרך עיניו של בן המשפחה הצעיר, יו מורגן (שכילד מגלם אותו רודי מקדוול אך קול המספר הוא של ארווינג פיצ'ל) ב-voice over וכולו פלאשבק של מורגן המבוגר העוזב את העמק ונזכר באירועים מעברו. אב המשפחה הדומיננטי, גווילם מורגן (דונלד קריספ) וארבעת אחיו הבוגרים של המספר עובדים במכרה. פרט למספר, הדמות הראשית הוא הכומר מר גרופיד, בגילומו של וולטר פידג'ן.
המשפט המצוטט ביותר מן הסרט, הוא המשפט האחרון הנאמר בו והמוטו שלו:
Men like my father cannot die -- They are with me still, real in memory as they were in flesh, loving and beloved forever. How green was my valley then
אנשים כמו אבי לעולם אינם מתים -- הם איתי תמיד, חיים בזכרון כפי שהיו בחייהם, אוהבים ונאהבים לעד. כמה ירוק היה העמק שלי אז. [לאחר מכן, בזמן שהמספר נזכר בדברים, כבר כיסה אבק שחור את העמק]