מוזלמן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוּזֶלְמָן ("מוסלמן", מילולית ביידיש: מוסלמי) היה כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על־סף מוות מחמת רעב, תשישות גופנית ונפשית, והשלים עם גורלו.
כנראה מקור הכינוי "מוזלמן" הוא בהתמוטטות המוזלמנים התשושים והליכתם על ארבע תוך כדי חיפוש מזון כשם שמוסלמי משתטח בעת התפילה, או מעבר לתפיסת עולם פטאליסטית (שקושרה לעיתים עם אסלאם).[דרוש מקור] המוזלמן הוא מעין מת־חי, שכבר איבד כל רצון לחיות. על גופו אין כמעט שומן, אלא רק עור, ומוחו אינו מיטיב לתפקד. על כן לרוב למוזלמנים מבט חולמני, והם אינם מטיבים לתקשר עם סביבתם. אדם שהגיע להיות מוזלמן כבר לא היה כשיר לעבודה, ולכן בסלקציה היה נשלח להשמדה.
למצב זה הגיעו במחנות הריכוז אסירים רבים זמן קצר לאחר הגיעם למחנה. היו אלו בעיקר אסירים שהיו רגילים קודם לכן לרמת חיים גבוהה והתקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים במחנה. כך החלו אותם אסירים לדעוך, משקל גופם פחת וגופם התנוון עד כי הגיעו להיות מוזלמנים.
מוזלמנים רבים הגיעו למצב זה היות שלא עמדו בתנאים ששררו במחנה הריכוז והוכנעו על ידי העבודה הקשה, הרעב, העונשים הגופניים והמאמץ הפיזי. רבים אחרים הגיעו לכך עקב מחלה, היות שחששו לפנות לבית החולים, ממנו היו עלולים להישלח בסלקציה אל מותם.