מחראב
עיצוב במסגד המסמן את כיוון הכעבה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מִחְרַ֫אבּ (מערבית: محراب, רבים: محاريب; תעתיק מדויק מנוקד: מִחְרַ֫אבּ, רבים: מַחַארִ֫יבּ) הוא גומחה בקיר מסגד המצביעה על הקיבלה – כיוון הכעבה אליו צריכים מוסלמים לפנות בעת התפילה. המחראב יוצר את הרושם של דלת או מעבר למכה, או את המעבר (שער) בין העולם הזה לעולם השמיימי. המחראב בדרך כלל מקושט וגודלו אינו קבוע.
מחראבים הופיעו לראשונה בעת שלטון הח'ליפה מבית אומיה וליד הראשון (705–715)[1], כפי שניתן לראות במסגד הגדול של דמשק, במסגד אל-אקצא, בח׳רבת אלמפג׳ר ובמסגד הנביא במדינה. הקיר בו מצוי המחראב נקרא "קיר הקיבלה". המחראבים הראשונים לא אופיינו בצורת גומחה, אלא היוו כינוי כללי למוקד קיר הקיבלה. רק בהמשך התפתח המחראב מוג׳אוואף (مجوف בערבית, "הגומחה החלולה" מילולית).