Loading AI tools
שיר מאת נתן אלתרמן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מִכָּל הָעַמִּים הוא שיר מאת נתן אלתרמן שפורסם במסגרת מדורו "רגעים" בעיתון "הארץ" ב-27 בנובמבר 1942.[1] השיר הוא אחת התגובות הראשונות של היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה. ב-1948 כונס השיר לכרך הראשון של שירי "הטור השביעי" והועמד בראש חלקו הראשון של הספר, חלק שירי השואה, שנקרא אף הוא "מכל העמים".
מכל העמים |
---|
בִּבְכוֹת יְלָדֵינוּ בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים |
שני הבתים הראשונים של השיר |
עוד בראשית 1942 קיבל גרהארט ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ, מידע מהימן על תוכנית "הפתרון הסופי" והשמדת היהודים על ידי גרמניה הנאצית, והעבירו לידיעת בעלות הברית במברק, שלימים נודע בכינוי מברק ריגנר. הממשל האמריקאי שוכנע באמיתות מברק ריגנר, וב-24 בנובמבר 1942 פרסם הרב סטיבן וייז את תוכנו בעיתונות. מידע דומה מסרה גם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, ומשרד החוץ הבריטי אישר אף הוא את המידע. הידיעות על רצח היהודים החלו להופיע בכותרות ראשיות של עיתונים במדינות השונות החל מ-22 בנובמבר.[2] ב-22 בנובמבר 1942 התפרסמה גם בארץ ישראל ידיעה שהתקבלה "ממקורות מהימנים ומוסמכים" שהנאצים החלו במסע השמדה שיטתי של יהודי פולין.[3]
נתן אלתרמן שימש באותה עת כעורך לילה במערכת עיתון "הארץ", וקיבל לידיו את הידיעות שלא-יאמנו, אף שהעיבו כאפשרות מחרידה עוד לפני כן ואף קיבלו ביטוי מסוים בשיריו ("שמחת עניים", "נקמת השטריימל", "שני גנרלים בחזית חרקוב" ו"אבא כץ ובניו בחזית סטלינגרד"). תוך ימים ספורים כתב שיר המבטא הפנמה של האסון ומציג כתב-אשמה חריף נגד ראשי העולם החופשי ("בבכות ילדינו בצל גרדֻמים/ את חמת העולם לא שמענו") והאפיפיור פיוס השנים עשר ("והאב הנוצרי הקדוש בעיר רום/ לא יצא מהיכל עם צלמי הגואל/ לעמוד יום אחד בפוגרום"), שלא עשו דבר כדי למנוע את ההשמדה. בכך היה בין הראשונים שלא תלו את האשמה בגרמניה בלבד, אלא בעולם הנוצרי כולו.
נמען השיר ("אתה") הוא אלוהים, תוך רמיזה מפורשת לתפילת אתה בחרתנו מכל העמים, אולם בהיפוך: בחירת העם היהודי על ידי האל איננה לטובת בני העם אלא מהווה את גזר דינם ("שאתה בחרתנו מכל הילדים/ לֵהָרֵג מול כיסא כבודֶךָ"). רק לאחר שהאל יאסוף את דם הנרצחים ("ואתה את דמנו אוסף בכדים/ כי אין לו אוסף מלבדֶךָ./ ואתה מריחו כמו ריח פרחים/ ואתה מלקטו במטפחת") מובטח שינקום - לא רק ברוצחים אלא גם בשותקים, בעמי העולם שעמדו מנגד ("אתה תבקשנו [את הדם] מידי הרוצחים/ ומידי השותקים גם יחד"). מרדכי נאור מעלה את השאלה האם בין "השותקים" של אלתרמן מצויים לא רק אומות העולם אלא גם יהדות המדינות החופשיות והיישוב העברי בארץ ישראל, שהשיר בא לעורר.[4]
השיר משמיע גם קול נוסף: הדוברים בקול הנוסף הם הילדים היהודים, המדומים לגדיים תמימים המובלים לטבח ("במקום שעומד בו שָנים כמו גדי/ ילד קט/ אלמוני/ יהודי"), הקוראים לאמם. המשורר מציג את מות הילדים באופן מצמרר, נוגע-ללב וריאליסטי, עוד בטרם התפרסמו תמונות ממעשי הזוועה ("עיניהם מדברות: אל תביטי, האם/ איך שורות ארֻכּות הֻנחנו./ חיָלים ותיקים וידועים לשם,/ רק קטנים-בקומה אנחנו").
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.