cover image

מלחמת אפגניסטן (2001–2021)

מלחמה של ארצות הברית נגד משטר הטאליבאן ואל-קעידה באפגניסטן / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת" (באנגלית: Operation Enduring Freedom - OEF), היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור האסלאמיסטי אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שעבר למלחמת גרילה נגד שלטון הכיבוש החדש, בעיקר מבסיסי פעולה שהקים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה. בדצמבר 2014[3] נערך טקס סמלי במטה בקאבול לסיום מעורבותן של ארצות הברית וכוחות נאט"ו בלחימה קרקעית פעילה. עם זאת, מעל 13,500 חיילים זרים נשארו על אדמת אפגניסטן לאחר 1 בינואר 2015, 11,000 מהם אמריקנים, בתפקידי הדרכה וייעוץ לחיזוק צבא אפגניסטן. חלק זה של הלחימה, עד לנסיגת ארצות הברית ב-2021, נקרא מבצע שומר החירות (Operation Freedom's Sentinel).

יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
Quick facts: תאריכי הסכסוך, קרב לפני, מקום, עילה, תוצ...
מלחמת אפגניסטן
כוחות אמריקניים מתצפתים במחוז קונאר, 2006
כוחות אמריקניים מתצפתים במחוז קונאר, 2006
מלחמה: המלחמה העולמית בטרור
תאריכי הסכסוך 7 באוקטובר 200130 באוגוסט 2021 (19 שנים)
קרב לפני Afghan Civil War עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום אפגניסטן
עילה פיגועי 11 בספטמבר
תוצאה

ניצחון לטליבאן

הצדדים הלוחמים

נאט"ונאט"ו נאט"ו:

Seal_of_the_International_Security_Assistance_Force.svg ועוד 35 מדינות
כחלק מ-ISAF

הברית הצפונית


שלב שני – מבצע שומר החירות (2014–2021)
כוחות התמיכה המוחלטת

טליבאןטליבאן טליבאן

אל-קאעידהאל-קאעידה אל-קאעידה

לשקאר-א-טייבה לשקאר-א-טייבה

ג'איש א-מוחמד

חזב אלמג'אהדין


המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית מחוז ח'וראסאן

מנהיגים
ארצות הבריתארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
ארצות הבריתארצות הבריתברק אובמה
ארצות הבריתארצות הבריתדונלד טראמפ
ארצות הבריתארצות הבריתג'ו ביידן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתטוני בלייר
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתגורדון בראון
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת דייוויד קמרון
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתתרזה מיי
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתבוריס ג'ונסון
אפגניסטן (2013–2021)אפגניסטן (2013–2021) חאמיד כרזאי
אפגניסטן (2013–2021)אפגניסטן (2013–2021) אשרף ע'ני אחמדזאי
גרמניהגרמניהגרהרד שרדר
גרמניהגרמניהאנגלה מרקל 
Flag_of_the_Taliban.svg מוחמד עומאר
Al-Qaeda_Flag_%281988-2001%29.svg אוסאמה בן לאדן
Al-Qaeda_Flag_%281988-2001%29.svg איימן א-זוואהירי 
מפקדים

Flag_of_the_Taliban.svg בייטוללה מחסוד
Al-Qaeda_Flag_%281988-2001%29.svg מוסטפא אבו אל יזיד

כוחות

אפגניסטן (2013–2021)אפגניסטן (2013–2021) הצבא האפגני: 55,000 חיילים
Seal_of_the_International_Security_Assistance_Force.svg נאט"ונאט"ו ISAF - נאט"ו: 64,000 חיילים
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית: 71,000 חיילים, שלא כחלק מ-ISAF
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת: 10,200 חיילים, שלא כחלק מ-ISAF

סך הכול: 200,200 לוחמים

Flag_of_the_Taliban.svgטליבאן: בסביבות 36,000 חיילים[1]
Al-Qaeda_Flag_%281988-2001%29.svgאל-קאעידה: 100–500 חיילים
מליציית האקני: +1,000 חיילים
חזבי איסלמי: 5,000 חיילים
התנועה האיסלמית של אוזבקיסטן: 10,000 חיילים
Al-Qaeda_Flag_%281988-2001%29.svgטליבאן ואל-קאעידה בפקיסטן: 45,000 חיילים

Quetta שורה: +חיילים
20,000

סך הכול: 120,000+ פעילים חמושים (2010)

אבדות

הצבא האפגני: מעל ל-6,500 הרוגים
הברית הצפונית: 200 הרוגים
קואליציה: 1,908 הרוגים (ארצות הברית: 1,162, הממלכה המאוחדת: 313, מדינות אחרות: 433)
15,000 פצועים (ארצות הברית: 6,772, הממלכה המאוחדת: 3,954, מדינות אחרות: +4,000)
ארצות הברית קבלנים אזרחיים 338 הרוגים, 7,224 פצועים[2]

סך הכול: 9,000 הרוגים, 25,000 פצועים

מעל ל-38,000 הרוגים (מרביתם שייכים לארגון הטליבאן)

מעל ל-1,000 עצורים

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs_UI_icon_info_big.svg
Close

ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה, והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית ה-ISAF (קיצור של International Security Assistance Force, כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי) שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.

לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה). הקואליציה בראשות ארצות הברית ניסתה לייצב את המדינה על ידי ביסוס משטר דמוקרטי בה ועל ידי חיזוק צבאה כדי שיוכל להתמודד עם ארגוני הטרור. בנוסף לכך, הקואליציה עסקה עד לנסיגתה בפעולות ביטחון שוטף במדינה שכוללות לחימה במעוזי טליבאן החוזרים ומתגבשים במקומות שונים במדינה ובפקיסטן השכנה (הדבר נגרם עקב היעדר צבא חזק שישליט סדר במדינה).

לאחר נסיגת כוחות הקואליציה האחרונים, הטאליבן כבש בחזרה את אפגניסטן ועלה חזרה לשלטון.