מלחמת האזרחים בספרד

מלחמת האזרחים בספרד (בספרדית: Guerra Civil Española) התרחשה בין השנים 1936 ו-1939. המלחמה פרצה עקב מרד של קציני צבא נגד הממשלה הנבחרת של הרפובליקה הספרדית, שאליו הצטרפו שורה של קבוצות פוליטיות וחברתיות שזוהו עם הימין הפוליטי וכונו "הלאומנים". מולם עמדו "הרפובליקנים", ששמרו על נאמנות לרפובליקה ואיגדו את מרבית תומכי השמאל. המלחמה הייתה רוויית מאבקים אידאולוגיים, עוררה עניין רב ברחבי העולם ומעורבות בינלאומית נרחבת, ולכן מתוארת לעיתים כחזרה גנרלית של המעצמות לקראת מלחמת העולם השנייה. המלחמה נתפסה בספרד עצמה וברחבי העולם כמלחמת מעמדות, מלחמה נגד פאשיזם, מלחמה נגד קומוניזם, עימות בין דמוקרטיה לדיקטטורה, מלחמת דת ומאבק בין מהפכה לריאקציה. המלחמה הסתיימה לאחר מלחמה ארוכה ועקובה מדם בניצחון הלאומנים, ובהקמת המדינה הספרדית בראשותו של פרנסיסקו פרנקו.

Quick facts: תאריכי הסכסוך, מקום, תוצאה, הצדדים הלוחמים... ▼

מלחמת האזרחים בספרד
Guerra Civil Española

בכיוון השעון משמאל למעלה: טנק T-26 מהבריגדה ה-11 הבינלאומית באראגון; מסרשמיט Bf 109 בטיסה מעוטר בסמלי לגיון הקונדור הלאומני; הפצצת שדה תעופה בסהרה הספרדית; חיילים רפובליקנים בטולדו; חיילים לאומניים מפעילים תותח נ"מ 88 במדריד; אוניית הצי הבריטי רויאל אוק ליד גיברלטר
תאריכי הסכסוך	17 ביולי 1936 – 1 באפריל 1939 (שנתיים ו־36 שבועות)
מקום	ספרד
תוצאה	ניצחון הצד הלאומני; נפילת הרפובליקה, עלייתו של פרנסיסקו פרנקו לשלטון והקמת המדינה הספרדית
הצדדים הלוחמים הרפובליקה הספרדית השנייה הרפובליקנים החזית העממית (ספרד) החזית העממית CNT-FAI CNT-FAI UGT קטלוניה בדלנים קטאלנים חבל הבסקים בדלנים בסקים הבריגדות הבינלאומיות הבריגדות הבינלאומיות בתמיכת: ברית המועצות (1923–1955) ברית המועצות מקסיקו (1934-1968) מקסיקו ספרד (1938–1936) הלאומנים CEDA הקונפדרציה הספרדית לזכויות אוטונומיות פלנחה הפלנחה Requetés מלוכנים קרליסטים Renovación Española מלוכנים אלפוניסטים בתמיכת: ממלכת איטליה איטליה הפשיסטית גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית פורטוגל פורטוגל מנהיגים הרפובליקה הספרדית השנייה מנואל אסאניה ברית המועצות (1923–1955) יוסיף סטלין מקסיקו (1934-1968) לאסרו קארדנאס  ספרד (1938–1936) פרנסיסקו פרנקו גרמניה הנאצית (1935–1945) אדולף היטלר ממלכת איטליה בניטו מוסוליני פורטוגל אנטוניו סלזאר  מפקדים הרפובליקה הספרדית השנייה מנואל אסאניה הרפובליקה הספרדית השנייה פרנסיסקו לרגו קביירו הרפובליקה הספרדית השנייה חואן נגרין הרפובליקה הספרדית השנייה אינדיקיו פרייטו הרפובליקה הספרדית השנייה ויסנטה רוחו יוץ' הרפובליקה הספרדית השנייה חוסה מיאחה הרפובליקה הספרדית השנייה חואן מודסטו הרפובליקה הספרדית השנייה חואן הרננדס סראוויה הרפובליקה הספרדית השנייה בואנוונטורה דורוטי הרפובליקה הספרדית השנייה חוסה חירל הרפובליקה הספרדית השנייה חוסה אנטוניו אגירה הרפובליקה הספרדית השנייה בלארמינו תומאס הרפובליקה הספרדית השנייה ליואיס קומפאניס ספרד (1938–1936) פרנסיסקו פרנקו ספרד (1938–1936) אמיליו מולה ספרד (1938–1936) חוסה סנחורחו ספרד (1938–1936) גונסלו קייפו דה ליאנו ספרד (1938–1936) חואן יאגואה ספרד (1938–1936) מנואל גודד ליופיס ספרד (1938–1936) פידל דאבילה ארונדו ספרד (1938–1936) מיגל קבנליאס ספרד (1938–1936) חוסה אנריקה ווארלה ספרד (1938–1936) מנואל פאל קונדה כוחות הרפובליקה הספרדית השנייה 75,020 (1936)[hebrew 1] הרפובליקה הספרדית השנייה 1,000,000 (1939)[1] הבריגדות הבינלאומיות 30,000[2] ברית המועצות (1923–1955) 2,082[3] ספרד (1938–1936) 75,640 (1936)[hebrew 1] ספרד (1938–1936) 1,000,000 (1939)[1] ממלכת איטליה 78,500[4] גרמניה הנאצית 10,000[5] פורטוגל 8,000–12,000[4] אבדות 175,000 נהרגו בקרב[6] 110,000 נהרגו בקרב[6]
סה"כ אבדות: 350,000–500,000 הרוגים כתוצאה מפעילות מלחמתית ישירה או עקיפה.[7]

אלימות פוליטית וחוסר יציבות שררו בספרד בשנות ה-30, באופן שבא לידי ביטוי בשביתות כלליות רבות, התנגשויות ברחובות, והתקוממויות כמו זו שאירעה באסטוריאס ב-1934. באביב 1936 הגיעה האלימות לשיאה, וביולי אותה השנה כשל ניסיונם של כמה בכירים בצבא המזוהים עם הימין לתפוס את השלטון בהפיכה צבאית. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים. כוחות הצבא נחלקו בין שני הצדדים באופן שווה יחסית, אך רוב הכוחות המיומנים והקצונה הבכירה של הצבא הצטרפו למורדים. עד מהרה הפך העימות לסכסוך בינלאומי, ובעוד הלאומנים זכו לסיוע נרחב בנשק ובמתנדבים מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפשיסטית, קיבלו הרפובליקנים תמיכה מברית המועצות. צרפת, בריטניה ורוב מדינות אירופה הכריזו על נייטרליות. עשרות אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם, נלהבים מהמאבק האידאולוגי בספרד, הגיעו אליה והצטרפו ללחימה. רובם לחמו לצד הרפובליקנים במסגרת הבריגדות הבינלאומיות.

בתחילת המלחמה נכשלו הלאומנים בניסיונם להשתלט על הערים הגדולות מדריד וברצלונה, ואלו נשארו בידי הרפובליקנים. לעומת זאת, רבים בצפונה של ספרד ובמערבה הצטרפו ללאומנים, שביססו את שליטתם באזורים אלו. לאחר כמה קרבות גדולים סביב מדריד, הגיעה הלחימה באזור זה לקיפאון, והלאומנים פנו להתקדמות בגזרות אחרות. בתחילת 1937 הם כבשו את מערב אנדלוסיה בדרום ואת חופי מפרץ ביסקאיה בצפון. בקיץ פרצה מערכה גדולה באראגון, וכעבור כמה חודשים הצליחו הלאומנים להבקיע את הדרך מזרחה עד חופי הים התיכון, תוך שהם מבודדים את קטלוניה משאר הרפובליקה. בסוף 1938 ניסו הרפובליקנים לשוב להובלה ויצאו למתקפה גדולה דרך הנהר אברו, במה שהפך לקרב הגדול ביותר (אנ') במלחמה, אך הם נכשלו לבסוף. מאוחר יותר יצאו הלאומנים למתקפה אל תוך קטלוניה, שנפלה לידיהם בראשית 1939. לקראת אפריל באותה שנה, כשנתיים ושמונה חודשים לאחר פרוץ הלחימה, נכנעה מדריד ואחרוני הלוחמים הרפובליקנים, והמלחמה הסתיימה.

המלחמה הותירה את ספרד חבולה וחרבה. על פי ההערכה כחצי מיליון מתושביה נהרגו כתוצאה ממנה. כמאתיים אלף מתוכם, רובם רפובליקנים ומיעוטם לאומנים, מצאו את מותם בהוצאות להורג, באירועי טבח המוניים ובהפצצות של ערים אזרחיות כמו שאירע בגרניקה. המלחמה הטביעה רושם עז על עולם התרבות, ואכזריותה, כמו גם ההתנגשות האידאולוגית שעמדה בבסיסה, משכו אליה סופרים ואנשי אמנות רבים, כגון ג'ורג' אורוול וארנסט המינגוויי, ששהו בספרד במהלך המלחמה ויצרו בהשראתה. קץ הרפובליקה הספרדית ב-1939 היה גם תחילתה של המדינה הספרדית ושלטון הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו. במלחמת העולם השנייה שמרה ספרד על נייטרליות ונשארה מחוץ למעגל הלחימה, לאחר שפרנקו העדיף להתמקד בביסוס שלטונו ובבנייה מחדש של ארצו. הוא שלט על ספרד באופן בלתי מעורער במשך כארבעים שנה עד 1975. עם מותו הפכה ספרד לדמוקרטיה. אז גם החל דיון על זיכרון המלחמה ומורשתה, שנמשך עד היום. מלחמת האזרחים עדיין משסעת את החברה הספרדית שטרם הכריעה באיזה אופן להנציח אותה, מה המסרים שיש להפיק ממנה, וכיצד להתמודד עם השלכותיה.