מלחמת יום הכיפורים
מלחמה שפרצה בין ישראל למדינות ערב ביום כיפור, שנת 1973 / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; מלחמת 73'; מלחמת יום הדין; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְבּ אֻכְּתוֹבַּר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בסיני, ועד מאי 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן בתום מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, אף שהרוב המכריע של הנפגעים בחזית הסורית היה במקביל למערכה בדרום.[hebrew 2]
 | |||||||||||||||||||||
| בכיוון השעון מלמעלה: מטוס נשר ישראלי חג מעל רמת הגולן, חייל ישראלי, סגן אפרים חמיאל מחטיבה 274 מתפלל בסיני על רקע תנועת טנקים,[2] פינוי פצועים ישראלים במסוק יסעור, הנפת דגל מצרים לאחר הצליחה המצרית את תעלת סואץ בתחילת המלחמה, חייל ישראלי מניף את תמונתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת, טנק ישראלי עולה על דוברת תמסח לקראת צליחת תעלת סואץ במבצע אבירי לב | |||||||||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-ערבי, המלחמה הקרה | |||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 6 באוקטובר 1973 – 24 באוקטובר 1973 (19 ימים) | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | מלחמת ההתשה | ||||||||||||||||||||
| מלחמה אחרי | מלחמת לבנון הראשונה | ||||||||||||||||||||
| מקום |
רמת הגולן ודרום סוריה חצי האי סיני, הגדה המערבית של תעלת סואץ | ||||||||||||||||||||
| תוצאה |
| ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| מלחמת יום הכיפורים |
.webp)
פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את המודיעין של צה"ל בראשות האלוף אלי זעירא, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967, פיתח את "הקונספציה", ולא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל. עם ההתאוששות מההלם הראשוני, ועל אף ספיגת אבדות כבדות גם לאחריו בסדרת קרבות (כאשר מרבית ההרוגים היו בחזית הדרום), הצליח צה"ל להדוף את הכוחות הסורים אל עומק סוריה, לצלוח את התעלה ולכתר את הארמייה השלישית — וכך להכריע את המלחמה לטובת ישראל, חרף מחיר כבד בפציעות ואבדות בנפש.[7] מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית דינמית ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין-גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.
למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות: תחילה הביאה להקמת ועדת אגרנט שהצביעה על הדרג הצבאי כאשם במחדלי המלחמה, אך לא על הדרג המדיני, מה שהוביל ישירות להדחתם של הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש אמ"ן אלי זעירא. עם זאת, מסקנות הוועדה לא הרגיעו את הרוחות הסוערות בחברה הישראלית, מה שהוביל למשבר פוליטי חריף שגרם להתפטרות ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, פחות משנה לאחר המלחמה; ולצד משבר כלכלי שבא לאחריה, נתפסת המלחמה כגורם מרכזי שהוביל למהפך הפוליטי ב-1977; בתחום המדיני, היא סללה את הדרך תחילה להסכם הביניים, ולבסוף להסכם השלום בין ישראל למצרים.