מלחמת מאה השנים

מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין אנגליה לצרפת, שהחל בשנת 1337 והגיע לסיום בשנת 1453. הסכסוך ארך מאה ושש עשרה שנים, כשבתקופה זו שלטו באנגליה ובצרפת חמישה מלכים. הסכסוך לא התנהל בצורת לוחמה מתמשכת בעוצמה קבועה, כי אם בסדרת מערכות נפרדות, כשביניהן תקופות רגיעה שלעיתים היו ארוכות למדי, של לוחמה בעצימות נמוכה ושל הפסקות אש לסירוגין. המלחמה התרחשה כולה על אדמת צרפת, ולעיתים נראה היה שמדובר במלחמת אזרחים צרפתית, כשאנגליה פועלת כאחד המחוזות ביחידה מדינית אנגלו-צרפתית.

ערך זה עוסק בסכסוך בין ממלכת אנגליה וצרפת במאות ה-14 וה-15. אם התכוונתם לשורת מאבקים צבאיים בין בריטניה לצרפת במאות ה-17 עד ה-19, ראו מלחמת מאה השנים השנייה.

Quick facts: תאריכי הסכסוך, מקום, עילה, תוצאה, שינויי... ▼

מלחמת מאה השנים

המצור על אורליאן במהלך המלחמה
תאריכי הסכסוך	24 במאי 1337 – 19 באוקטובר 1453 (116 שנים)
מקום	צרפת, ארצות השפלה, בריטניה, חצי האי האיברי
עילה	טענתו של אדוארד השלישי לכתר צרפת; והמלחמה שנוצרה כתוצאה מכך בינו ובין תומכי פיליפ מולואה
תוצאה	ניצחון בית ולואה, אשר ביסס את עצמו כשושלת המלוכה הלגיטימית של צרפת היחלשות בית פלנטג'נט, מה שהוביל למלחמת השושנים זניחת הטענה האנגלית לממלכת צרפת דה פקטו קביעת פרימוגניטורה אגנאטית כחוק הירושה של צרפת סוף עידן האבירים האצת שקיעת הפיאודליזם
שינויים בטריטוריות	בית ולואה השיג שליטה מלאה על כל צרפת למעט עיר הנמל קאלה
הצדדים הלוחמים בית ולואה כתר קסטיליה סקוטלנד ג'נובה (שכירי חרב) מיורקה בוהמיה בוהמיה כתר אראגון דוכסות ברטאן[1] נווארה[2] אפיפיורות אביניון דוכסות לורן אנגליה בית פלנטג'נט דוכסות בורגונדיה דוכסות אקויטניה (באוניה פרסונלית עם מלך אנגליה) דוכסות ברטאן[3] פורטוגל נווארה[2] רוזנות פלנדריה לוקסמבורג האימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושה רוזנות אנו מדינת האפיפיור

כאשר החלה המלחמה היו לכתר האנגלי זכויות אך גם תביעות טריטוריאליות בצרפת, ומערכת יחסים פיאודלית הסדירה את היחסים בין מלכי צרפת ואנגליה. תביעות ויחסים פיאודליים אלה היו הבסיס למתחים מתמידים הן בין מלך צרפת למלך אנגליה, והן בין מלך צרפת לאציליו הבכירים. אנגליה איבדה במהלך המלחמה את כל נחלותיה בצרפת, פרט לקאלה, אשר אף היא תאבד 100 שנה אחר כך. כל עוד נמשכה המלחמה ביבשת, הצליחו מלכי אנגליה להסיט את תשומת הלב מן הסכסוכים הפנימיים הממאירים בין הברונים הכפופים להם באנגליה והטוענים השונים למלוכה לבין עצמם, אל המלחמה כנגד צרפת, בשטחה. מלחמה זו הייתה כבור ללא תחתית שדרש השקעה אינסופית של כוח אדם ומשאבים. כשהסתיימה מלחמה זו, ציפתה לאנגליה עוד הקזת הדם של מלחמות השושנים בדרך לעיצוב ממשל ריכוזי ויעיל תחת בית טיודור אשר הביא אותה לפסגת הישגיה מן המאה ה-16.

מבחינה פורמלית לא הסתיימה המלחמה מעולם באופן רשמי. בסיום הלחימה לא נחתם חוזה שלום. המלחמה, ששורשיה בתביעת מלך אנגליה לכתר של מלך צרפת נחתמה רק בשנת 1802 בחוזה אמיין. בהסכם זה ויתר מלך אנגליה באופן רשמי על תביעתו לכתר מלכות צרפת.